[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי פארקר לינקולן
אני כותב את מה שנאי כותב כי אני מרגיש את מה שאני
מרגיש, בין עם זו שמחה, עצב, יאוש. אני כותב כשאני
רוצה להביע רגשות, ומפרסם כי אני רוצה שיראו אותם.

אחרי הכל, מה הטעם להביע רגשות אם אין בפני מי להביע
אותם?




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
השיר הישן: The youth of the nation התנגן בקולי קולות ברדיו.
הוא תמיד העלה דמעות בעיניה של אריאל. הוא הזכיר לה את
בנה,ג'וני, שתלה את עצמו לפני שנה. הוא היה בן 15 באותו
זמן,בחור צעיר,גדל בלי אבא. אריאל עשתה מה שיכלה אבל זה פשוט
לא היה מספיק. הילד היה שקוע ב

אהבה נכזבת
The shadow guides me, for I am a reflection, what's left
behind by a
Man who once stood tall

אושר, אשליה של עיוורים
כח- של חלשים
ומח הוא של טיפשים
ואושר- הוא של טיפשים גמורים, ושל תמימים שלא ימותו סתם ככה

ישבתי באמבטיה. היה יום מגעיל, אחד מהימים בהם כולם שונאים
אותך. כל הכתה שנאה אותי היום, רק כי אמרתי לאיליה הרוסי שהוא
בן זונה מכוער וטיפש ושלאמא שלו יש שפם כמו של הזה, פרץ. אז
מה? מותר לי לרדת על רוסים, כי אני רוסי.

אהבה נכזבת
הבטתי למטה. כל האנשים שם היו בלתי נראים כמעט. הרעש של העיר
העמוסה לא יכל להגיע אליי כאן. הייתי מאות מטרים מעל כולם.
הייתי יכול לעוף. יישבתי בתא הקטן שלי בקומה ה65. הבטתי סביב.
מטוסקטן נשקף בחלון

התבגרות
אנשים עברו על פניי. אנשים חסרי פנים, כבשים בעדר. כולם נראו
אותו דבר מבעד לעדשות הכחולות של משקפי השמש שלי, שלבשתי
תמיד..

גיהנום
הבטתי בגלימה השחורה שלו. הוא הלך שני צעדים לפני. עברנו דרך
רחבת הריקודים המפוצצת של מועדון הלילה. הבטתי ברוקדים. "לאן
אתה לוקח אותי?" שאלתי אותו. הוא הסתובב אליי. הבטתי דרך
החורים שכנראה היו עיניים בעבר. עכשיו היו אלא רק שתי חורים
גדולים בגולגולת בחשופה

אם תשאלו אותי מה הדבר הראשון שאני זוכר מאותו לילה, אני אענה
לכם בקול בטוח "הקור". היה זה לילה קפוא בת"א שוקקת החיים
בדרך-כלל, אך הגשם הכבד גבה את מחירו והרחובות היו כמעט ריקים.
מדי פעם חלפה מונית והאטה כשעברה לידי, בתקווה שמא ארים את ידי
ואשלם לנהג המתוסכ

גיהנום
הסם הלבן זרק לי בורידים. הוצאתי את המחט. זה שוב נגמר, אבל
המסע רק התחיל, ועוד מעט אני ממריא. הבטתי בסובבים אותי: אבי,
שרון, אנג'ל, כפיר, זונות מסטולות וסוחרים. כמו בכל פעם, גם
הפעם, איבדתי את תחושת הזמן.

אהבה
ישבתי בין הצללים. הם היו משפחתי היחידה, המקום היחיד בו
הרגשתי בבית. בין הצללים הרגשתי שייך. היא הביטה בי. הבטתי
בעיניה החומות. כשהבטתי בהן, כל השדים שלי נעלמו. המאבק, שהיה
החיים שלי, נרגע. יכולתי להרגיש בטחון. אהבתי אותה

אהבה נכזבת
עמדתי מעל הקבר. כולם כבר הלכו, חוץ ממני. היינו שם, רק אני
וחתיכת שיש עם חריטה. "שירלי חן, בשקר נולדה ובאמת מתה, אוויר
לעפר ואבק כוכבים לאבק מלחמה".


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
Forgive me, for if I done you any wrong I will climb the
highest
Mountain, cross the deepest sea, only to have you around me,
to bring
a fragment of a smile to your face

אכזבה
I look through the window....

אהבה
All the pleasure of the flesh, the material possessions and
my very soul, I'd give away for you

אכזבה
ואת כה מדהימה
השמש שלי במזרח
וקול צחוקך הרך
מוביל אותי בדרכי, לא נותן לי לעצור עד שאהיה איתך...

הרהור
לא תמיד העיניים מראות שעצוב...

וכל צעד, תנועה, כל שניה שתחלוף
...

עצב
קשה למצוא ת'דרך, קשה להיות אבוד
קשה חופשי, בלתי נסבל להיות לכוד
קשה להיות אחראי, אבל קשה להתנער
קשה לחיות חלום, אבל חבל להתעורר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כשאבא חזר, מריח מאלכוהול ומבט ריק בעיניים, ושבר את שולחן
הזכוכית שעמד במרכז הסלון על הראש של אמא, לא הרגשתי רע.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הכניסו את בחירי האוכלוסיה, אנשים שחיו רחוק מספיק ממרכז
המלחמה שרדו אף הם. ב-48 שעות צומצמה אוכלוסית כדור הארץ
ל500000 נפשות (אנושיות)
כן אני יודע שזה מהמשחק אבל אהבתי אותו וחשבתי למה לא




-פרוקו... מה?

-פרוקופייב.

-אה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 8815. בבמה מאז 16/2/02 12:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפארקר לינקולן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה