|
כמה עובדות שלא ידעתם על אריאל:
היא בוכה כשהיא צוחקת וממש בוכה עם דמעות והכל
היא נולדה באמצע קיץ 1987 והוכנסה לאינקווטור כי
לטענת הרופאים היה לה קר.
היא הצליחה לענות על כל השאלות בשיר "מי אמר לך שאת
מוזרה"
היא לא ישנה בלילות, פשוט לא נרדמת.
אריאל טוענת כי היא מחפשת את הסיבה להיות מאושרת
מאחר וכרגע אין לה, אין לה גם סיבה לחיות.
היא בספק אם אכן תמצא אהבה אי פעם (נשמע כמו
סינדרלה?) אך היא ממשיכה לקוות בניגוד לרצונה.
היא מכירה כמעט כל גן וגן בעיר מגוריה.
אהההה והיא גם נורא אוהבת תגובות על המחשבות שלה,
סתם כי זה נחמד לדעת..... תרגישו חופשיים להעיר....
"החיים לימדו אותי לחשוב;
אולם המחשבה לא לימדה אותי לחיות"
(אלכסנדר הרצן)
קופסת אקמול ועליה אופטלגין, שום דבר לא יכול לעזור למיגרנה,
לפחות ככה אומרים. אבא אומר שזה פשוט מרוב לחץ ועצב אז במקום
לשאול מה קרה הוא שלח אותי לפסיכולוגית, נחמדה באמת, כמו ד"ר
נוסינוביץ, הרופא ילדים "אקמולי בטעם פטל?", היו ימים...
|
כמו חוזה, חוזה שהעיניים שלנו חתמו שזוג עיניים אחד לא יוכל
להתקיים בלי הזוג השני. אמרת לפתע, מילים ראשונות שאתה מתגעגע,
עינך הראו עצב, שעמום מהחיים, בקשה כזו להפסיק את הבלבול בין
הלב למח הם לא יכלו להתמודד עם זה.
|
אמרו לי "את צעירה, מה את יודעת על אהבה", אמרו לי "בכלל לא
הכרת את הבחור, יהיו הרבה אחריו, ככה זאת אהבה ראשונה", אמרו
הרבה, אבל הם לא הבינו.
הימים עברו עלי כמו טקסט על קופי שעובר מדף לדף בצורה זהה, ללא
שום שינוי, כל יום היה גרוע יותר אבל בשבילי דבר לא הש
|
How could you leave me?
you didn't even know me, but you were with me;
I was the devil's daughter,
i lived in netherworld;
You got me out of there
but you didn't even know;
|
|
|
"שים חיידק תחת
מיקרוסקופ,
ותיכף תראה איך
הוא חוטף שגעון
גדלות."
אחת מסבירה על
מאניות תמוהות
בהן לקה
נפוליאון. |
|
