|
 296124473 פרח
יונתן
אני רץ על הגשר
והילדים אחרי
יונתן
יונתן הם קוראים
קצת דם
רק קצת דם לקינוח
לקינוח הדבש
אני מסכים רק לחור של נעץ
אבל הילדים רוצים
והם ילדים
ואני יונתן
הם כורתים את ראשי
והם כורתים את ראשי בענף
בענף גלדיולה ואוספים את ראשי
בשני ענפי גלדיולה ואורזים
את ראשי בניר מרשרש
יונתן
יונתן הם אומרים
באמת תסלח לנו
לא תארנו לעצמנו שאתה כזה.
"יונתן" יונה וולך
והם לא מפסיקים לספר פעם אחרי פעם דברים שכשהייתי איתם הם לא
אמרו.
למה הם לא אמרו לי אף פעם את כל זה???
למה הם חיכו?
|
"ויתגדל ויתברך ויתקדש.................."
|
שכחתי את החספוס הזה בדפנות האצבעות שלך,
שלפעמים עיצבן ולפעמים עינג אותי.
שכחתי את החיבוקים החונקים שלך,
שכחתי את הכרה הזה שהיה לך וכולם
חשבו שזה מכוער ורק אני אהבתי,
שכחתי את הישיבה ההיא במדרגות ליד
הבנק הישן
|
שנחזור שוב לישיבות של פעם... זוכר איך היה?!... אצלי בחדר
כ-ו-ל-ם, במרפסת כ-ו-ל-ם, איך ישבנו לילות שלמים והייתם עוזבים
רק כשהשמש הפציעה... זוכר איך היה?! זוכר מתי התפרקנו?!
|
מנשק אותי, סתם ככה
מתוך חרמנות
|
את באמת חושבת
שלמישהו אכפת
כשבלילה את בוכה לכריות?!
|
ומגיעה מישהי חדשה
וחצי משתפת חצי מקלה
|
שידרה אופטימיות
אבל היתה חסרת כל תקווה
|
הייתי נוגעת בצמרות עצים
מלטפת פסגות הרים
דרור חופשיה הייתי אז...
|
היא בסך הכל ילדה קטנה
איך הם לא הבינו...?
|
איך אף אחד לא איחה את הפצעים...
|
אז איך בעצם אני אמורה להרגיש? כשאתה מלטף אותי בעדינות ויש לך
ברק בעיניים... אני אמורה ללטף בחזרה? או פשוט להרכין את ראשי
לאחור ולהנות מהמגע?
|
שתפחד מזריקות כמו כל הילדים... ולא תהיה רגיל אליהם,
אני לא יכולה להגיד שאני מבינה כי לי זה לא קורה, אבל אני רואה
מה אתה עובר כל יום,
ואת זה שהכל סובב סביב הזריקה, סביב האינסולין הבא
|
לא תאחזו בי לעד
הגורל שלי הוא לא פה
|
לא הלך לי... לא היתה קליטה.
|
הרגשתם פעם כאילו גירדו לכם
פיסות עור מהבשר?!
חשבתם פעם איך זה יהיה?
הבשר החשוף...
|
היא לא משחקת לפי הכללים,
היא אפילו לא מצמצה כשהיא אמרה את זה!
ככה, היא עומדת לפני ואומרת את זה.
"תותים וקצפות" איך היא יכולה להגיד את זה?
|
אבל על דבר אחד לא הסכמתי לוותר -
על הכבוד העצמי שלי!
החזקתי את עצמי כדי לא להתקשר,
כדי לא למסור לך הודעות
כדי לא למצוא תירוצים דפוקים להסתובב ליד הרחוב שלך.
|
הרי במידה והחיה בעוד מספר שנים אני יעדיף קמתי צחוק בזוויות
העיניים כמו של אמא... לא קמתי זעף והבעה...
אבל משום מה תחושת המוות הזאת כל הזמן אופפת אותי... כאילו אני
לא יגיע לגיל. כאילו הכל עומד להסתיים.
|
|
|
רק עכשו הבנתי
את מהות החיים
ותיכף שכחתי
פינה משולחנת |
|
