|
אדם המאמין שהוא קיים בזכות עצמו ולא בזכותם של
אחרים הוא שלם.
לשכב על הדשא , לנשום קצת שלווה ,לעצום את העיניים
ולחייך זה מה שעושה אותי מאושרת פשטות.
כמו נמלה הסובבת בחול, יצאתי לראות העולם הגדול, לטעום חיוכי
ציפורים ושירים, לנשום יערות ערים והרים, לראות את השמש בעת
מחבואה ולברך את זריחת החמה.
|
חיוך שולח קו שמחה
לבן אדם אשר מולך.
|
מתוק מתוק ועמוק
היא חודרת.
לתוך לבבות עצובים במבט.
ושווה את כולם בשניה מיותרת
|
פיתויים עשויים קרטון
מתחבאים בתוך ניירות העיתון.
|
האיש אשר ישים ידו בתוך ידי לנצח
רק לי ולו יהיו הכוכבים
|
הים שחור בלילה
כאילו נעלם
ורק צלילי גליו
מזכירים לי שהוא שם.
|
לא משנה מה בחרת עכשיו
התקדם במהירות אל תפנה את הגב.
|
וכשאני מגיעה לרגע
אחרי ציפייה רבה
הוא מגשים לי בכל פעם
חלום אחר
|
כותל שראה הכל
ועולם כל כך כחול
וצלולות הן התפילות
מן הלב מתגלגלות
|
בשילוב הוא ברא שמיים וים.
בחיוך הוא הקים עולמות.
|
כמו נשיקה קרה על לחי
שוב עוד יום נגמר.
ורוח לילה מלחשת
עוד נפגש מחר.
|
לרגע כה שקטה
ובשניה היא מתעצמת
גדלה כל כך שאי אפשר להאריך
באיזו מהירות היא טסה.
|
אבל אין אנשים שאין להם עיגול.
יש אנשים שיש להם יותר מידי עיגול
ולא תמיד זה טוב.
|
לעת ערב יוצאת לחלון
רק לך כל היום מחכה.
לבשתי שמלה וסרט אדום
ושקעתי כולי בחלום.
|
כמו הרוח היא קלילה
ותנועותיה ים
ומשפתיה היא לוחשת
קסם נעלם.
|
יראה מזה הגודל
נעלמת דום כמעט...
|
מגע הדת מעל חלון
צלצול חריש של פעמון.
והנזיר שוב לי לוחש
תפילה בסתר לא חושש.
|
רצתה לחוש העשבים
ולהריח הפרחים
להתחבא בין ההרים ולהפתיע פרפרים
|
במקום בו פרפרים אינם שותקים
והשא על גדותיו עולה
אנשים נעלמים
|
קומי שמש עייפה
מהרי העירי נא
החיות אשר בדיר
תרנגולת שור חזיר.
|
|
|
"מה היא אמרה?"
"היא אמרה שאתה
חרש."
"מה?"
"שאתה חרש."
"לא שמעתי."
"שאתה מזיין כמו
תותח."
"אה. נכון." |
|
