|
 254368138 אורטלין
אורטל כותבת בערך שנים.
זה נראה לה כמו כל החיים.
מדליקה קטורת בחדר, הוא מוצף ריח
והיא כותבת.
כבר לא כ"כ רואה טלויזיה, מוזיקה היא כל חייה.
צינית, על גבול הטעם הטוב...שלפעמים היא לא יודעת
איפה הוא נמצא בדיוק.
אורטל אוהבת להיות פה.
נולדה בתחילת קיץ 1986
ועדיין כאן.
בינתיים.
אני צריך לעשות משהו גרנדיוזי שיפציץ את השיגרה ויעיף אותה עד
למלחמה בעירק. מלחמה, הפצצות ואני בשיגרה. מה לא עשיתי? עיצבתי
מחדש את הדירה, עישנתי קצת סמים עם החברה ובזאת שברתי עקרונות
של חיים שלמים, קניתי מכונית חדשה- וכלום! השיגרה נשארה בעינה
|
אנחנו מוכרים את עצמנו
ואין לנו כלום.
|
דמעה רכה נפלה לה על החול
צנחה לה ליד אדם
ליד הקבר, במקום בו הוא דומם.
חשכה נפלה עליי, שחור ואפלה
מצבות רואה בחלומי
אין אור עוד על ביתי.
|
אני כבר לא רואה אותה הרבה,
וכשאני רואה זה כשממש משעמם.
היו זמנים שלא יכולתי בלעדיה,
עכשיו היא עושה לי כאב ראש.
|
הבנתי שאולי אין עליי
ואולי גם האולי הזה לא שווה דבר.
|
הלוואי והייתה תעודת אדם
להוכיח שאתה כזה.
|
הקנאה שורפת נתיכיי
בדמות מחלה המתפשטת בעורקיי.
מגששת,
אך אין בי חרטה.
|
כמעט חצות ועוד אני כאן,
ואם הגעתי עד ליום הזה,
אנא הנח את ראשך על כתפי, עליי תרכן.
|
נאמר והייתי יכולה לוותר על חוש אחד,
הייתי מוותרת על חוש ההבנה,
הלוואי ורק היה חוש כזה.
|
זה נכון שאל המים ניסית לברוח
אל האש, אל הכדור.
נכון שבאותו הרגע שהופעת הם ראו, גם שמעו טוב יותר
נכון שעיניהם הוארו.
|
כי קולי כמעט נדם
אינו כפעם
הוא מרגיש שאין לו טעם.
|
בחלומי, ראיתי פרפר
חופשי, מרחף לו קרוב אליי
ובכל זאת מרגישה שאיני יכולה לגעת בו,
שעף הוא מעל העננים, מעליי.
|
היופי הזה שמראה לנו עולם אחר, מעבר למה שקיים, מעבר לענן,
מעבר לאותו הצל, מעבר לבית ומעבר לנפלאי הזיכרון. אבודה בחלום.
|
לנקות את הרצפה
לצבוע את הבית
לשפץ את המקלחת
להבריק את המראה.
|
אני מרגישה שאתה מרגיש כמוני ולא יכול לראות. כמו ילד קטן
שצריך לתת לו יד ולשמור עליו מללכת לאיבוד. גם בתוך החדר השחור
שאין בו דלתות וחלונות אתה יכול ללכת לאיבוד, בתוך עצמך. אני
מרגישה.
|
מנגינת הקולות רצה, מתחזקת משניה לשניה, המקצב עולה,
אני מתחילה לשמוע, קשה לשים לב בגלל שהעיניים מתרוצצות.
ימינה, שמאלה.
|
משתדלים לתת את הכל, שעד כמה שזה הכל, בכל זאת זה כלום.
|
למה אתם לא עוזרים לי? אני מדברת אליכם! אולי אינכם שומעים
אותי. הוא קרוב כ"כ...
אתם בכלל רואים אותי?
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אז, רוצה למלאות
מים בבקבוקים?
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ:"
1001 דרכים
להגיד זיון בלי
להגיד זיון" |
|
