|
25.12.84
כן, כן הכי קטנה בשכבה.... כולם גדולים ממני כמעט
בשנה.
כמה שורות לא קשורות אחת לשנייה, אבל חשובות לאללה:
"הזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות.
הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות"
תאהבו כאילו אף אחד אף פעם לא פגע בכם...
"לומד כל יום משגיאות איך לחיות..."
אם אתה לא יודע לאן פניך מועדות ומהם יעדיך- סופך
שתגיע למקום אחר...
משינה, משפחת בנאי, ברי סחרוף,שלמה ארצי,
Dido,Alanis Morissette, R.E.M,Coldplay נכון שהרבה,
אבל מה לעשות הם כל כך טובים...
אני רוצה שכבר יבוא היום בו אחליט,
שיהיה מה שיהיה- אני מתחילה להיות טובה יותר.
לא טובה יותר מחברי או מיריבי,
אלא פשוט טובה יותר מעצמי!
להיות כל דקה, כל יום, כל שעה,
טובה יותר ממה שהייתי לפני דקה, לפני יום, לפני
שעה.
נכון שכבר החלטתי כמה פעמים,
אבל זה לא יצא.
אני רוצה שכבר יבוא יום
בו אחליט להיות טובה יותר,
וזו תהיה הפעם הראשונה
שבאמת- יהיה מה שיהיה,
אני אתחיל להיות טובה יותר...
הלכתי לאיבוד. אני נמצא כעת בפתחו של שביל, תוהה לאן הוא ייקח
אותי. השביל נראה ארוך, אינסופי כמעט. פסיעה אחת, עוד פסיעה,
זהו. עכשיו זה סופי. נשאבתי לתוך העולם הזה.
|
מוסרי. הוא אדם מוסרי. תמיד שנא את אלא ששקועים בעצמם ולא
מתעניינים במה שקורה מסביבם. מוסרי עד כדי כך, שכשהיה מסיים
לעשן את הסיגריה שלו, היה מקפיד לזרוק אותה בפח.
|
במדינה כמו שלנו, למדתי במשך הזמן, שהבלתי אפשרי קורה לעיתים
ומגיע בצורה הכי לא צפויה שיכולה להיות. וכך קרה שאחותי עמדה
להתחתן, והחתונה בוטלה כי בזמן שחיכתה לרבנות שתסיים את השביתה
היא הספיקה לעלות לחבר שלה על העצבים.
|
אנשים זה חרטה, זה רצון למחוק את הבילתי אפשרי. זה לברוח. זה
להסתתר תחת מעטה שיקרי ולעיתים אף צבוע... ורק שלא יגלו את
המתחולל בפנים, עמוק במקום האמיתי.
|
והכל מעורפל עכשיו, הכרית כבר ספוגה, העיניים שורפות, והבטן
מכווצת מרעב אך הפה נחסם ולא נותן לדבר לעבור דרכו. יאוש. הזמן
לא זז. כל שנייה נדמה כמתארכת לשעה.
|
ואתה חי כאן, בחיים לא נורמליים כאלה.
ואתה חי כאן, ואתה מרגיש.
אבל בשום אופן - אתה לא מבין. כי פשוט אי אפשר.
|
הם אלה שהתבגרתי איתם, שהיו איתי בכשלונות שלי ובהצלחות שלי,
הם החברים שלי.
|
|
|
הידעת?
הדשא ירוק
והעננים
כחולים.
אחת שאכפת לה. |
|
