|
אור - בת מזל קשת (14.12.1984), מתגוררת באילת -
אני רושמת מה שבלב, מה שכואב או להיפך, לרוב זה
מכאב, אני מרגישה צורך לכתוב שאני כואבת ולא כשאני
מאושרת ולצערי אני כותבת הרבה.
אתם מוזמנים לקרוא את רגשותיי .
תהנו :)
שוב מצאתי את עצמי בבית העלמין עם כל כך הרבה זיכרונות של
לוויות שהיתי בהן, של כל כך הרבה דמעות וכאב מהמקום הזה, שוב
ריח אבקת השריפה ממטח הכבוד צורב את נחירי, שוב צעקות העזרה
ממשפחת הנפטר ושוב אדם ששוכב בארון ללא רוח חיים שעם הזמן ישכח
וימחק מראשם של אנשים
|
הרגשתי את לשונך מסתובבת על לשוני, מתערבלת בתוך פי.
ידייך חבקו את צווארי וגלשו במורד גבי בחוזק, בכאב מענג
ומטריף, הן המשיכו לישבני ומחצו אותי אל חלצייך, ידי אחזו
בשיער ראשך, משכו אותו בתשוקה
|
מוקדש לאדם שאיבדתי ,
חבר , חייל , אח ומקור הערצה.
תמיד אתגעגע אלייך ותמיד אזכור אותך , תנוח על משכבך.
|
שבוע שעבר מישהי שאלה אותי: "האם את מפחדת מהמוות?." ועניתי
לה מבלי להסס ולו לשניה...
|
עמדתי בתחנה, השעה כבר 21:30, אני מחכה לאוטובוס בתחנה שליד
ביתי, אין ברירה בחזרה לבסיס.
נשענתי על עמוד, מנסה להחזיק את עיניי פקוחות, מצפה לאוטובוס
שיבוא כבר ואז אוכל לנמנם לי בנסיעה.
זוג צעיר יושב בספסל של התחנה. הם רבים באיפוק, בשקט, שלא
ישמעו אותם צועק
|
לפני 3 שנים עברתי התמוטטות בעבודתי וכשהגעתי לביה"ח ביצעו לי
כל מיני בדיקות כדי לאתר את הבעיה ולאחר יומיים שהייתי מאושפזת
הגיע אליי רופא מומחה ואמר לי שיש לי לוקמיה - סרטן הדם.
|
האם היא שווה את כל המלחמה המייגעת? את היגון? את הכאב?!
|
אישה הרסנית ויקרה שלי,
את הדבר היחיד שמרים אותי ומפיל אותי יותר עמוק,
את הרעל שזורם בעורקיי,
הצד האפל שבי.
|
איתי הרגשת ביטחון,
עונג,
קנאה,
געגוע,
אומץ,
|
עטוף אותי,
מחק אותי מהעולם,
רפא אותי זמנית,
תציף אותי,
תעתע בי,
עשה בי כרצונך...
|
אני תמיד אשמור בתוכי את מה שהיית יכולה להיות בשבילי,
וכואב לי , כואב לי שאת אפילו לא מכירה אותי.
|
אני מרגישה כמו ציפור בלי כנפיים,
כמו אדם בלי שם,
כל נשימה שאני לוקחת היא חסרת אוויר.
|
להישאר בעבר זה פיתוי,
זה כל כך מוכר,
אך אין עתיד כשנאחזים בעבר
|
את הילדה שמעולם לא הרגישה בשביל עצמה,
את הילדה שתמיד צחקה בלי קול הצחוק,
את ההיא שהסתכלה בלי מבט בענייה,
|
אני שבויה בתוך עברי,
כל המראות , ההרגשות והקולות,
הם לא מניחים לי, הם חבויים בעמקי נשמתי,
|
אני רק בחרתי לפחד ממך,
לפחד מההרגשה שכבר נאחזה בי,
לפחד מהאהבה,
האהבה שלי אלייך
|
ואני...
אני ממשיכה בשלי - צועדת כעיוורת
בנאיביות אני עוד חולמת
את הנטל עדיין סוחבת
והבדידות אותי חובקת
תוהה, למה אני עדיין נאחזת ונלחמת?
|
הקול הזה, הקול שבתוכי
הוא מחליש אותי,
מחזק אותי,
אני לא רוצה אותו אצלי
או שאולי אני כן?!
|
אני מביטה על המיטה...
כמה "מפתיע" היא ריקה
|
נכון! אני תמיד אזכור, וכן, אני תמיד אתגעגע,
אבל אני לא אסתכל שוב לאחור,
אני מבטיחה לך שלא אשתגע.
|
אני פונה כעת לדרך חדשה,
דרך שבה אני חזקה,
אני מחליטה,
מעכשיו אני חולמת רק בשביל עצמי,
אני מגשימה את החלומות שלי,
|
אנני יכולה להסיר את עניי ממנה,
היא פשוט מרהיבה ביופיה,
"וואווו" אמרתי ושיחררתי אנחת קינאה
|
תמיד הייתי כואבת ,
מרגישה אך תמיד מסתירה.
|
היינו יכולים להיות נצחיים,
להיות בלתי מנוצחים, מאושרים
ויותר מהכל מאוהבים
|
אני מאזינה במבט בצמרות העצים המרקדים בפראות,
מביטה היישר אל הלא נודע
|
למגע ידיך אתפלל,
למבט עיניך החודר אכנע,
נשיקה אחת משפתיך - ואני שפוטתך.
|
לא ידעת שום כאב ,
לא הייתה קיימת מילה כזאת בשבילך ,
ופתאום כשלא ציפית לזה ,
כשלא היית מוגנת ,
זה הגיע ,
הכאב עטף אותך במהרה ,
הרס את עולמך בשניה ,
מחק את כל מה שהיה .
|
איך אוכל להסביר כמה עשית בשבילי?
איך אוכל להסביר לך את המשמעות של "אני אוהבת אותך"?
איך אוכל לגרום לך להבין (אפילו קצת) מה אני מרגישה?
|
בהתחלה באמת האמנתי שנעלמתי מזיכרונך,
שאנני נמצאת בלבך,
אז הבנתי שבחיים לא אמחק מזיכרונך,
למרות כל כאבך,
לא ישכח מראשך...
|
אני רואה אותך שם, בחדר החשוך, בוכה
זה הורס אותי שאני לא יכולה לנגב את דמעותייך
שאני לא יכולה לנשקך,
אני כל כך מצטערת
אני כל כך מתגעגעת.
|
דמעותיי שורפות את הכר בכל לילה הלוואי שיכולתי
לאחוז אותך בזרועותיי שוב לעוד יום אחד.
זה מצחיק איך אני מעוורת את עצמי רק כדי שאני לא אצטרך
לראות שהכאב מושך אותי למטה, מפיל אותי על ברכיי.
|
אני מאמינה ש...
מי שלא חווה כאב בחיו,
לא היה חי
בכלל.
|
מה אני אמורה לעשות עם כל מה שנשאר בי, מה?
מה אני אמורה לעשות עם כל האהבה שנשארה בתוכי?
|
ואז אמרתי לך...
"הייי, זה נראה כמו עין"
|
סופ"ש בכנרת בחוף חלוקים מתאריך 11/08/05 עד 13/08/05.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
GOD SAVE THE
QUEEN
כנראה שאלוהים
לא שמע על
זה...
עבד כי ימלוך |
|
