|
נפטרה בגיל שמונה עשרה בספטמבר 1985 ממחלה. הייתה
ציירת מוכשרת וכתבה הרבה שירים.
אימה, רמיה ישראלי דואגת לעזבונה.
ב-15 בדצמבר, היא היתה צריכה להיות בת ח"י שנים - אך היא לא
הספיקה להגיע למנין שנים זה.
התערוכה שבה ביקרתי הפעם היתה שונה. זו היתה תערוכת ציוריה של
נערה צעירה, מופנמת ורגישה, שמתה שלושה חודשים לפני שמלאו לה
שמונה עשרה שנה.
|
איים אגרטליים
טובלים בים התיכון
|
החוויה עם המציאות
היא החזקה ביותר.
אך דווקא
היא זו שלפעמים נמאסת
|
הלב הוא כמו טלפון-תמידהוא תפוס!!!
|
הכלום לוחץ עלי
כמו מלחציים
|
חילים נהרגו בלבנון, ואני ביליתי.
|
את היית דודה נהדרת
לו היית כאן,
למרות שאת עדיין
|
עוד דקה או שתיים
ייפתח מסך האיין
|
דמעה ועוד דמעה...נופלת
ואחריהן עוד הרבה
בקצב זולגות.
|
רק לשבת ולהאזין לך
וכבר טוב לי בלב
אשר רוקד
לקולך,
ולעקוב אחר גלי הקול,
|
השמים כחולים
הברוש ירוק
הכביש עוד שחור
גם בסוף הדרך.
|
לאט בשקט הם מתנגנים
מי? אלו המיתרים.
על מיתרי לבי אתה פורט
|
רציתי לצייר את העולם
אבל כל כך הרבה צבעים
שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.
|
שנות חיי חולפות במהרה
השנים רצות
כמו עצים הנשרפים במדורה.
|
שתי נשמות בחדר אחד
כל אחת יושבת לבד
הן לא יוכלו להתאחד
|
למדני איך אומרים תודה
כזאת מין תודה
שלא תעוף ותפרוק כל תוכן
|
יום אחד בשעה 7.00 בבוקר, קם אדם אחד ממיטתו,ובמה הבחין? כי
הוא מת. אני יודעת שדבר זה נראה לא הגיוני בעינכם והנכם
מתפלאים, הכיצד אדם מת מבחין בכך שהוא מת??? הרי הוא מת. והמת
אינו נושם. אינו רואה, אינו מבחין בין טוב לרע
|
אני לא מאמינה! פשוט לא מאמינה שעוד שלושה שבועות אני אהיה
בניו-יורק
ואראה את ארצות הברית.
|
קצת התאכזבתי שלא הצלחתי להיפגש אתך (באשמתך או אשמתי, אין זה
משנה עכשיו), אני רק רוצה שתדעי שלמרות זאת אני מבינה את זה
שהיית עסוקה ולא ויתרת על פעילויותיך למעני, באמת היו לנו כבר
מליון שעות ביחד, של דיבורים לתוך הלילה, וחברות נפלאה
|
|
|
כשאני בבמה
חדשה, גופי הזקן
רוטט.
שלמנאסר. |
|
