|
"הזמן לחיות לפי האש
כי מתים לפי החרב"
נולד בשנת 5746 לבריאת העולם (1985) בארץ הדוב (למי
שמבין). ומאז בוער בתוכו הרעב לידע, והוא מזין את
הלהבה.
הוא תולעת ספרים-וגאה בזה. שומע את כל המוזיקה שעושה
טוב-,slipknot, disturbed, symphony x ,nightwish,e
type, godsmack, sonata arctica,metalica, coal
chamber, tristania ורבים וטובים אחרים.
"you need to release
what youre feeling inside
let out the beast
that youre trying to hide"
מעדיף את החורף, וסופת ברקים גורמת לו לחייך. ניגש
לחיים בדרך פילוסופית ומחושבת, אבל לפעמים נראה לו
שהוא פשוט חושב יותר מדי. הוא מאמין בגלגול נשמות,
ברוחות רפאים ובכל הדברים שהאדם הרגיל יבטל כתוצאה
מדעות קדומות וקול ההיגיון (מי שמע עליו? למה מי הוא
בכלל?).
הסיבה היחידה שהצטרף לאתר הזה היא התגובות שלכם, אז
תרגישו חופשי.
"האדם ההגיוני מנסה להסתגל ליקום
האדם הלא הגיוני מנסה לסגל את היקום לעצמו
לכן כל התפתחות וחידוש תלויים לחלוטין באדם הלא
הגיוני"
... שנים עברו ועכשיו אני משרת בצבא בחיל השריון.
רואה את הארץ שלי ודואג ששלי היא תישאר. מתגעגע
לימים הישנים והפשוטים עם הנאות וחברים ואחריות
מינימלית. ממשיך לכתוב אבל הרבה פחות כי אין לי זמן.
אני לבד. אני צועק לעזרה ! שמישהו יביא אותי למקום חמים. אני
צורח ! ואז פתאום מישתתק, כשאני לבסוף מבין. אנשים מתחילים
ללכת סביבי שוב
|
למרגלות הכרמל, במזרח קריית ביאליק יש ביצה חצי מיובשת אשר
קיבלה את השם "פוארה". הדרך לאורך פוארה זו היא חשוכה ורחוקה
מהרחובות הראשיים והמרכזים. חיים שם המון יצורי ביצה כגון
שפמנונים, צפרדעים, נחשים ואפילו כלבים תועים. אך דבר חדש
ומוזר הגיע לביצה...
|
חבל הקנביס הקושר את ידיה נחתך לאט לאט ע"י אחת השיניים החדות
של הזאב שהטריד אותה קודם לכן ביער. הזאב שכב עכשיו בביתה של
הסבתא עם כדור בראש ומפרקת שבורה, ראשו המדמם נח בזווית לא
טבעית על כרית כותנה שעליה רקומים לבבות קטנים.
|
I'M BACK TO TERORIZE THE NATION
TO TREMBLE ALL CREATION
|
and they who murdered mothers' sons
will die by hands and swords and guns
|
Fire rise
Burn the lies
The children's cries
|
הדרך הנכונה
אולי לא תהיה הדרך
עם האבנים הצהובות
|
היכן את בשבילי
אחת ויחידה
במחשכי תהום
או במיטת קטיפה
|
כאן, בין רוחות החמסין החונקות
צועדות בגאון אגדות עתיקות
מדברות על ימים נשכחים מאדם
הרוח החום והחול הם דברם
|
אך לפני שנתחיל בשבירת הכלים
או טביעה בבאר עמוקה של עצבות
תיזכר מה הייתה מטרתך בעבר
האור הלבן, האוצר, המהות
|
האם שפמו ארוך ומרטט?
ועיניו כחולות כים,
האם הוא באזניו חובט?
עם מבט כשל אדם
|
אני רוצה לברוח אל המרחבים
לרוץ חופשי בין ההרים
לשאוג לנהום לא לדבר
כי בן אדם איני יותר
|
התעוררו מהתרדמה הפוקדת אתכם
פיקחו את עיניכם אל העולם הנברא לאיטו
|
שמש חמה
חצי יממה
צהריים נולדה
|
אני האדם בעל שני הקולות
שירת המלאך
מול שאגת החיה
|
בתקופה ללא תקופה
בארץ פשוטה וגם מורכבת
שם כוח הזרוע מככבת
בין כפרי קש
וערי חומה
תימצא המאורה
|
תשיר
תרקוד
תרקע ברגליים
תופף בידיים
תצעק
תצרח
תינהם
תדבר
תקשיב
|
שדה מישור עומד פתוח
ליל ירח וכוכב
|
חברים שהלכו -
בדרכים נפרדות
יפגשו בעתיד
זה שווה לחכות
|
And as I burned my stony crib and walked the broken door, I
felt the smell of human souls, trapped inside prisons of
flesh.
|
איזו זכות יש לרוח הזאת להפיל את כובעי? הרי רק הלכתי לי ברחוב
עם העניינים שלי ואז בא הרוח הביריון הזה והעיף לי את הכובע!
|
האי שלי נמצא בלב אוקינוס שומקום, וקרוב לארץ עוץ ועיר
האיזמרגד. יש בו יערות עד ירוקים שנמשכים כמעט עד לחוף, אשר
הוא בעל דיונות של חולות לבנים צחים, ועלי דקל תמירים
המתכופפים מעל המים ממש כאילו רוצים לשתות לגימה.
|
וכשאשכב בבית החולים מחכה להשתלות, אדע שהכל היה שווה. תארי לך
את הילדים היפים שיהיו לנו.
או כמה אני מחכה לפגישתנו המחודשת! כשאני כותב מילים אלה עולות
בי דמעות כאב (עדיין יש לי את המסמר ההוא בכף הרגל), וליבי
דופק בחוזקה (בטח קוצב הלב התקלקל שוב).
|
אני כותב את זה בשבילך. בשביל כל אדם שקורא את זה, זו עצה
לחיים, וזה לא יזיק אם תנסו לקחת מכאן משהו טוב.
אני מקווה שהכתוב כאן יעזור לך, ויסייע לך לעבור את שדה
המוקשים שלו אנו קוראים חיים.
|
|
|
איפה שנגמרים
הסלוגנים מתחילה
האמת.
המלגזן הזועם
ברגע פילוסופי.
|
|
