הכל קצת שונה עכשיו. היא התבגרה למרות הבטחותיה
הנשנות, וקהות מחליפה עכשיו רבות מתחושותיה הקודמות.
אפילו זכרון הימים בהם עלצה לא מצביט לה את הבטן
יותר. נותרה בה רק סקרנות קהה...
תאורטית- הכל טוב. להפתעתה רבים מחלומותיה התגשמו,
והיא כבר עשתה את כל מה שהיא יודעת בכדי להביא את
היום. היא לא יודעת מה לעשות יותר. עכשיו תורו של
היום. מי יודע, אולי הציפיה אליו היא למעשה האושר,
אולי זאת השלווה שהם מדברים עליה.
בחלומות שלה זה פשוט היה נראה קצת אחרת.

אולי אני ברווז לפעמים אני חושבת שאני ברווז. אני לא נראית כמו ברווז, ולא עושה קולות של ברווז, אבל בכל זאת יש לי הרגשה שאני ברווז. לא יודעת למה.

אש ואפר כן- היתה גם האש, בערה מטורפת. היא שרפה בנו כל מה שיש או היה. אך עתות של חומה, וידה הלוטפת צננו ורפאו בנו את הכוויה.

הם לא מכירים הם לא מכירים, כך הם אומרים לי, את הצבעים של האותיות והמילים השונות, או את התחושות הן מעוררות. הם לא נתקלו מעולם במילה שנדמית כאור הנשבר בכתם שמן על הכביש, או התענגו על הדמיון בין המילים אורורה בוריאליס לחיזיון שהן מייצגות. ולא תעבו אות על היותה כל כך צהוב

מי אני- משחק אסוסיאציות קטנה שכזו, ערמומית אך לא מחוכמת, עכברית, סקרנית ומרחרחת, ממורמרת, עיפופית ועגמומית, מאוד שונאת ומאוד אוהבת. בודדה ומאוד כואבת.