|
דמעה אחרונה...בכי..עצב וכאב.
זה לא מה שמאפיין אותה. זה מה שמאפיין אותה כשהיא
עצובה. ולרוב זה קורה. חברים שלה חושבים שהיא ילדה
דיכאונית..ילדה שכל הזמן עצובה. אבל יש לה אושר..יש
לה המון אושר בתוכה, היא אוהבת לחייך ואוהבת עוד
יותר כשמחייכים אליה בחזרה, היא אוהבת את הצחוק
המתגלגל שלה ואוהבת עוד יותר כשיש לה סיבה לצחוק
ולחייך
היא אוהבת את הסיבה....
והיא אוהבת את החברות ואת החברים ואת העולם
שלא תמיד מחייך אליה, אבל זה בסדר, כי גם היא לא
תמיד מחייכת חזרה........
אין מילים לתאר אותה. היא מאוד הפכפכה. קיצונית.
פאנטית וכל השאר. פעם עצובה ובוכה ופעם שמחה וצוחקת
פעם שונאת ופעם אוהבת
אבל תמיד תישאר אותו דבר...מבפנים. לב זהב. שבוכה
לפעמים.......
"נעים מאוד. אני עדן וזה הגן שלי. אני בניתי אותו לאנשים כמוך,
שהם לא אנשים."
|
היא באה אליי במתיקות שלה ובחיוך היפה והתמים שלה וסיפרה לי.
לא הגבתי. לא היה לי מה להגיב ולהגיד. גם לא חשבתי על כלום.
הראש התרוקן לי לגמרי. בהיתי בחלון ובעננים הכבדים ובגשם שרק
הלך והתחזק
|
שכבנו. ולפני זה הוא אמר לי את המשפט, ואמר לי גם שהוא אוהב
אותי ואמר ואמר ואמר והקשבתי לו. בלעתי את המילים שלו אליי.
בכיתי אפילו מרוב אושר, דמעות של שמחה. הן הדמעות הכי טובות
בעולם. וידעתי שכשאני בוכה דמעות של שמחה, אני באמת מאושרת
ואין אושר יותר גדול.
|
ואני...כל מה שאני רוצה מהחיים האלה. זה לוותר עליהם.
|
אני זועק אליכם, אני אומר לכם, אני צורח לכם! שימו לב! קצת
רגש!!! אני מודע לעובדה שיש לי מגבלות בחיים אבל אני מבין
דברים אחרים!
העובדה שאני לא יכול לדבר, העובדה שאני אילם, אינה אומרת שאני
לא מסוגל לראות! שאני לא מסוגל לשמוע! שאני לא מסוגל להרגיש!!!
|
הגעתי למסקנה.
החיים מצחיקים.
|
טל וגילי...
שתי בנות... שובבות שובבות... אחיות תאומות. כלכך דומות וכלכך
שונות.
לחיים מתוקות שדורשות נשיקה או לפחות צביטה של דודה, וחיוך.
איזה חיוך! לאחת חיוך תמים ולשנייה ערמומי. אבל חיוכים כאלה לא
רואים בכל יום!
|
חושך... מחניק פה. כולם ישנים, השקט צורם לי באוזניים, כמו
צרחה ענקית של אדם היסטרי.
איך הגעתי לפה בכלל? לא עשיתי כלום... זאת לא אשמתי בכלל...
אני רוצה לצאת מפה. אני חייב לצאת מפה. מהמקום הנורא הזה...
אין פה כלום.
|
אני לא יפה כל-כך, ולא חכם כל-כך, ולא גבוה ולא נמוך ולא רזה
ולא שמן ולא מיוחד.
אני רגיל... אני באמצע.
אבל אני בכל זאת מישהו... לא?
|
מנסה להסיח את דעתי - ממך
אך ללא הצלחה
בוהה באוויר במטרה למצוא - מטרה
שתסיח את דעתי - ממך
|
ושוב מוצאת את עצמי, מחפשת
תשובה לכל שאלה אפשרית
או לכל אשליה אכזרית
|
חיכיתי לך כל החיים
עברו לילות עברו ימים
ולא באת ולא הגעת
|
קרה לכן פעם שנשבר לכן הלב? לא בגלל בנים שאתן אוהבות... אני
לא מדברת על זה כרגע. פה אני בטוחה שהמון התנסו ויודעות כמה זה
קשה וכואב. אני מדברת על דבר אחר. שבןאדם אחר פוגע בכם. לא
אהוב. חברה הכי טובה, משפחה, ובמקרה שלי - הידיד הכי טוב.
|
יפה שלי..את יודעת שזה מוקדש לך. אולי הפעם תפנימי..
אוהבת אותך מכל הלב.
אני.
|
ילדה יפה, למה את בוכה בגללו..למה הוא גורם לך לכלכך הרבה
עצב... אני רוצה לראות אותך מחייכת... את החיוך היפה שהוא רק
שלך
מוקדש לך באהבה..לחברה הכי טובהה שלי.
|
זהו! הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אבכה יותר בגללם. הם לא שווים
את זה. אף אחד לא שווה את זה! אף גבר לא שווה דמעה שלי!!! אני
יודעת את זה... אבל עדיין... .קשה. כולכם בטח מכירים את השיר
דמעה אחרונה של יוסי עדן. הוא כתב עליה שיר... ואני... כותבת
עליה משהו אחר.
|
הזמן הוא התרופה.
התרופה למה? לכאב ולסבל?
התרופה אליי?
לא.
הזמן לא יעלים את הכאב שמשובץ אצלי. הכאב שאיתו אני קמה בבוקר
ואיתו אני הולכת לישון בלילה
|
ופתאום הבנתי...
אני בן-אדם רע.
אני לא טובה... זה משהו שונה.
|
הטעות האמיתית היא לחזור עליהם שוב ושוב ושוב עד שאין לך
כלום.
ואפילו המילה "כלום" גדולה עלייך.
אתה.
לא מסוגל לקחת את עצמך בידיים.
|
נמאס לי כבר. אני לא יכולה ולא רוצה
לקום לאותה מציאות עקומה ואפורה,
לאותם בני אדם צבועים ושקרנים
נמאס לי גם מעצמי.
|
מה אני בשביל העולם הזה?
שום דבר.
אם אני אעלם, הזמן לא ייעצר מלכת.
אם אני אמות, אתם תמשיכו לחיות.
|
ישבתי אצלו בחדר. התריסים היו מוגפים, כך שהיה חושך. השעה לא
הייתה מאוחרת, ממש לא. אפילו מוקדמת מאוד. 12 בצהריים.
ישבתי שם בחדר שלו, והסתכלתי עליו והוא עליי. אף אחד לא הוציא
מילה מהפה שלו. כאילו זאת הייתה תחרות... מי יישבר ראשון
וידבר.
|
עיניים גדולות בוהות בי...
|
עיניים אדומות מבכי.
כמה פעמים זה כבר קרה לכם? פעם? פעמיים? שלושה..? אז זהו , לי
זה לא קורה הרבה. אולי פעם ב... כשנשבר לי מהכל.
|
רע לי... רק לכולנו.
אבל רק לי כואב.
|
ערבי טוב זה ערבי מת.
חתיכת משפט... לא?
אני שונאת את המשפט הזה. אני משתגעת בכל פעם שמישהו אומר אותו,
ולצערי אומרים אותו הרבה.
|
הדמעות עולות בצינור הדמעות שלי (ככה קראתי לו כשהייתי קטנה...
ועד היום הוא נשאר בשמו) והדמעות יירדו..
ולא יפסיקו לרדת...
אבל אני מפחדת... שכמה שאבכה, הן לא יישתוו לדמעות שלך.
|
אני נפרדת ממך, הדבר היחיד שיש לי ותמיד יהיה. עד המוות.
אני נפרדת ממך, המתנה הכי גדולה שאלוהים נתן לי.
אני אומרת לך שלום, ולא ניפגש יותר לעולם.
|
וכך, עמדתי במרכז.
בתוך מעגל גדול של 29 נערים ונערות.
כולם סביבי, העיניים של כולם נעוצות בעיניים שלי. בי.
|
סוף סוף אני כבר גדולה.
סוף סוף הדביקו לי על המצח את התווית "ילדה בוגרת ובעצם, כבר
לא ילדה. נערה... אישה"
עכשיו מותר לי... עכשיו זה לא יהיה מוזר.
|
ואני אקום כל בוקר וארדם כל לילה בחושך מוחלט בעיניים ובלב...
ובלעדייך.
אני לא אזכה לראות אותך, בהתבגרות והתגברות, אני לא אזכה לראות
חיוך ושמחה ולא דמעות ועצב.
|
מבט תמים מרוח על פרצוף יפה.
צחוק מתגלגל וחיוך ענק עם שיניים וגומת חן חמודה.
עיניים גדולות ונוצצות שתמיד מראות לי עצב או שמחה.
|
|
|
כשאתה שוכב עם
החברה שלך אתה
גם שוכב, בעצם,
עם החבר לשעבר
שלה. ועם החברה
שלו.
ועם החבר לשעבר
שלה.
אז מה רע?
תהנה!
אד המתאבד מטיף
מעל ארגז קרטון |
|
