|
אור נגוהות, בחורה נאורה
כותבת שירה
ומפיצה את אורה
ואם לא אהבתם,
לא נורא...
לא ניצוצות ולא זיקוקי דינור עפו שם, ורוית ידעה שלא יתקדמו
מעבר לזה, לא יכלה.
ידעה שגיורא הבין.
גיורא ויתר.
|
כך לסרוגין נפגשו המדבר והים.
כך פרח המדבר.
והים, הים רגע.
|
זה נפלא, חשב המלך, זה נהדר
יותר לא אראה את פרצופי המכוער
|
אני זוכרת כשרוני הגיעה לכיתה.
גוף יפה, חטוב. רגליים ארוכות שלא נגמרות.
פנים... טוב, האמת... מכוערת זו מילה קצת קשה, אבל...
אולי אסתפק בזה שהיא ממש לא היתה יפה.
|
חשבתי לי שאתה זה אני,
שאתה יד ימיני
שלך אין שני
אתה - בבת עיני.
|
ולנסיכה שלנו שום דבר לא עוזר
כל רופא בבושת פנים חוזר
לנסיכה שלנו אין תרופה
הנסיכה שלנו דעתה נטרפה.
|
שוב חוזרת על אותה טעות
ויודעת - זוהי שטות
אבל אני פשוט
מתאהבת בקלות
|
כשעזבת,
ינקת את לשד עצמותיי
כבה אורי
אין אש בנרותיי
לא יוקד דמי
וקרות ידיי.
|
להסתכל על הילד הקטן והשובב
לא להאמין איך הזמן כל כך מהר עבר
ולהתפלל, להתפלל שרק יהיה מאושר.
|
ואין שום בגד, בשום מקום
שיכול להחזיר לי את החום.
|
כשהייתי תינוקת קטנה
לא ידעתי לומר אף מילה
ואם משהו הייתי צריכה
מיד הייתי בדמעות בוכה.
|
רונית הבזבזנית לא היסטרית
כל כך פשוט להיות מליונרית
מיד נכנסה אל האוטו
ונסעה אל דוכן הלוטו
|
רעל הגעגועים
זורם לי בעורקים
|
אם אלך בשביל חיי
ולא אפנה ימין או שמאל,
אלך רק ישר
מה אמצא בסופו של דבר?
|
תרגיש היא אמרה
תחוש, תלטף
אולי תוכל אז לגעת
אולי תוכל אז גם לדעת.
|
הדלקתי לי נר.
קטן ועלוב היה האור. הבטתי בשלהבת הדמומה, המבויישת מול החושך
הגדול, אינה מצליחה לגרש אותו בכוחותיה הדלים.
הבטתי בשלהבת כמהופנטת, מרוכזת הייתי רק בה, בקטנה העלובה
הזאת.
|
"לא לקרוא יותר" הפסיכולוגית אמרה "לא לברוח, לא לחלום על חיים
אחרים, על מקום אחר"
|
אדישות מחלחלת בי
אדישות במסווה של שלווה.
|
|
|
הבא שאומר "אבא
ש'ך ערומקו" אני
עושה ממנו
קציצות תרד!!!
דרדסאהבל בדף
האחורי |
|
