|
כמוה... רק על עצמי ידעתי
כותבת ,מאז זוכרת עצמי...
אוהבת מילים, עושה בהן כבתוך שלי
חורזת, אורזת, אוהבת, מעצבת
שוזרת אותן, אורגת מארגים
לעיתים גונזת, לעיתים מגישה כשי אהבה
המילים, הכתיבה, לפעמים הם החדר האטום שלי
פינת האלוהים הקטנה...
רחל..היא מודל היא נשואת הערצה
הפשטות, המיצוי, העוצמות...
אך מקום בלבי גם ליוצרים אחרים
ואהבה אדירה לשפה...
לשפות בכלל, לתקשורת בני האדם
קווים לדמותי?
בפשטות-אישה
ארבעה עשורים ועוד קצת
אשת איש ואם לשניים
עוסקת בחינוך רך...
מתעניינת בשלל תחומים
תאטרון ספרות אמנות מכל סוג
רוח נושאת אותי לרום
חברתי אליכם כדי לנסוק עוד
לעוף רחוק...
תדעו אותי-אם תחפצו
דרך המילים...
פורטת בפניכם על כל המיתרים
תקווה בי
שיערבו הצלילים...
אור
רוצה להיות דיסלקטית לפעמים..
רוצה שתגיש לי את המחשבות
עטופות במילים וקשורות בסרטים
שתעניק לי אותן כמדליות קטנות..
כטיפטיפות של פז יקרות
כי מראשית ועד ככלות..
אני אישה..
האישה של המילים
|
החיוך המוכר
זה שפושה מבפנים
זה שעולה בלי מילים
זה שמרים את זווית הפה
זה שבעיניים ברק מעלה
החיוך האומר יש חיים
החיוך הלוחש, הם יפים
האחד שנעים לפוגשו במראה
מתפשט על פנים ומוסיף נהרה
|
אז קח אותי למעלה
אני עכשיו אתך...
הפקדתי את נפשי בכפך.
ולו לזמן שאול
הסרתי המנעול
|
ידעה כי כמיהה אופפת נפשה
ידעה כי את האהבה היא תרה
אך לא ידעה את נפשה
|
פוסעת במשעולי החיים
טופפות רגלי בדרכים
כמו נטולת מפה ומצפן
כל שניטע בי..מכוון
כל מה שמרכיב אותי משחר נעורי
דוחף אותי קדימה..
או הודפני לאחור
|
לא רואה את הכחול יותר
גם כשאתה ער
שני עשורים אתה שם
בחלקם ישן גם כשאתה ער
|
חרוזים מתפזרים לכל עבר
שביבי חיים מתנפצים..מתגלגלים
לא תמיד ניתן לגחון ולאסוף אותם
לא תמיד ניתן לשזור באותו סדר..
והמחרוזת לעולם לא תבהק כבעבר..
כשמשהו נשבר..נקרע..ניתק
|
|
|
גנן גידל דגן
בגן, אבל אז
התחילה שנת
בצורת.
מחפש גננית
שגידלה דגן בגן. |
|
