|
החלה לכתוב לאחרונה לאחר הפסקה של עשרות שנים,
מנסה כוחה גם בפרוזה.
העיסוק בכתיבה הוסיף נופך ועניין וממלא הגגי לאורך
רב שעות היום.
לא בעלת יומרות גדולות, אך מקווה להוציא מעצמה את
המירב.
התגובות בהחלט מהוות קטליזטור ומראה .
אך את שמה לא ראיתי לצד מאות אלפי השמות .
|
אגדתי חזרה צרורותי והטמנתי אותם חזרה אי שם
|
כיום , יותר מתמיד אני חסרה אותך , מתגעגעת להטפותיך ,
לאסטתיות שלך לריח המיוחד שהותרת בבגדיך , בנשמתי
|
נוברת כעת בתבניות חיי ונמקה בריק
|
השנה פקדתי את קברה , יחד עם ערמת התמונות הצרורה .
|
חזרו במעומעם תמונות תמונות
|
זכור
המשל מאריך ימים כנמשל
|
ובשיאי מרומי עד
ליל שימורים
מחה עקבותינו
בקולות רפים.
|
קרועה על דפנות השתיקה
בין וודאות להזייה צורבת,
|
"...סבה להווה אחר
למציאות חיי "
|
מנסה לפתור תהיותי
לשווא .
|
עיניך רושפות במבטי חיבה
דבריך משירים אוזני בצלילים
|
וידעתי לבסוף שלריק טרחתי.
|
הרווית צמאונך מדמנו
או שמא שני בנים תקהנה ?
|
שהכי הרע לי
נגמר,
עוזב את מחוזותי
לא מותיר חותם.
|
אם רק אגשש בתוך הצעדים,
אטע בך תקוות
אל תוככי הגוף השקוף.
|
אלמלא היה קולי מחויר בהביטי לאחור,
הייתי מקריאה לך את פסוקי חיי בסדר הפוך.
עכשיו, לפני ועוד קודם.
|
אם מישהו לא יאסף חלקי, אתפזר
|
ודע אותי
כמו לא ידענו מעולם
|
את מגעך המבזיק בי
לא אוכל לשטוף מעלי בשום מקווה מים.
ואתה,
כלום התקלחת היום?
|
שחפים צווחים , צוללים
כמו היתה זו ארוחתם האחרונה
|
עת אפלה תאפוף שמך
מטמוני תהומות
|
כמעט זה לא קרוב
כמו ביקשתי
- היות
|
חייכתי בצדי משעולי
ובחרתי - -
באחרת
|
קולה שקוף,
חלול ...
כיתרת נשמתה.
|
ואני ...
עוד נתון בסטטיסטיקת מבקרים
אחוזי ננוחות שלא ידעה שבע.
|
וההויה בהתרחשותה
זורמת בשקיפות רכה,
|
כמו חול מתפורר
ונטיפת השרף,
כך יהמה לבי ויפעם.
|
היום, עמוס
ואין בי הכלות חדשות
מלבד אותם רגעים של תן וקח.
|
הנך מביט בי ומבין
גם צעדי הכושלים
וסולח
|
נזדמנתי לדרכים נפתלות
בצבעים מסועפי זוהר
|
זרמים חמים יעלוני מעלה
אל שכבות הצלילות .
|
"עצרי"
"עצרי"
אני מפצירה בה, עצרי
|
וההד כה עמום
עמוק -
מחייב
|
מחשבות בערפל מהלכות
בין ערגה לתוגה אילמת.
|
הזמן עשוי וגמור לטמונים לנצח,
שלא הגשימו את כל מה שחלמו
עוד קודם
שמם נחרט בשורות שיש סדורות.
|
אבתק שתיקתי הרועמת ומכרסמת דפנותי .
|
בתכריכי פשתן אסוך זכרונותי
עת אזכור הכאב
|
רעשושים מתחזקים
ורעימותי אילמות.
|
ריק מפנה מקומו בקידה,
מכיר במגבלות הצל
המתחקה אחר עצמו.
|
תקעתי טריז בין חלומותי להשגי
|
כופפת כתפי בהכנעה
בהתפוררות החזון
בהתעטף קומץ שוטים
בעקרונות נטולי בסיס
|
אל אותן תשובות תמימות
שמילאו המשך קיומי.
|
הזמן עובר בי קלות
בריפרוף חרישי ותקיף ,
|
התכווצתי כגרגר אבק
מתפייסת עם הוויתי.
|
הטה אוזנך
וחדד הקשבתך
פנימה
לבסיס שורשך ,
אליך
|
ואלה עלי הזית
כלום שורשיות יסמלו
|
כשאני מחייכת
זה לא אומר
ששכחתי,
שסלחתי.
|
מילים שידענו
חבל לאומרם כבוגרים
|
ספק פוסעת ,
ספק מרחפת
אליך .
|
אין לי כי אם פיסות מידע מעברי
דפים שקופים התלויים בחלל הזיכרון
אילו ששרדו את מסך הלובן,
מטולאות, מתות להעלם
עוד קודם הוארו בזרקור עמום
|
ימים סופרים קודמיהם
עורמים ושוזרים שמחות קטנות
בין ערוצי גיל וגיל בפניך.
|
רחשים חדלים להיווצר
עת הומים וחוזרים לבטי
|
בעבור היותי לי לעצמי
מסיירת בבהונותי על גופי
|
מבטך הסדוק,
תובע ממני לנער מעלי כסות עיני
בתנועות רחב מפגנות
|
נכתב לזכרו של שי זיידל שנהרג הבוקר בתאונת דרכים,
בבוקר המקולל של ה- 11-9-04
|
נדמה,
כמו אי-אז,
מות אמי, ממוסס את נשמתי,
פורט את נימי לסיבי זכרונות,
מכוץ.
|
כנועה לכוחות הטבע
לפירכוס העונות
|
שמיים ריקים מתחתי
נאלמים בריחוקם
|
שובי אל עריסת מאורתך
והותירי בי את טיפת הכבוד
שעוד נותרה בי
לפלטה.
|
" ... משתרגים גופי בגופך
במחשכי היותינו ... "
|
את שטמן במחנק הליל
בוקר מפייסו מנחמו
|
אוספת עצמי בכוחות מחודשים
למען שארי הנטענים משלוותי.
|
זה מתרחש ו
מתרחש
ו
מתרחש,
בקצב המקיצים
מתרדמת עמוקה.
|
בוהה ומשליכה אל חיי
אל עמלי
עיקביותי
סבכי נשמתי.
|
איני מהלל את עצמי
או משורר לעצמי
ונוסק עם עצמי מעבר לגלי הדי.
אני מביט אל נשמתי
|
קלמבור = משחק מילים המבוסס על הבדלי משמעות בין מילים הדומות
או זהות בהגייתן.
|
והלמות הרוח בחלוני
כפעימות לבי במגעך
|
קרב אלי, קרב
כמו לא עשו זאת קודמיך
|
חסרת התפעמות ותמימות
בתוך רבדי היותי
|
מוחים דמע כהתרסה
ותוהים .
|
מה לי כי אלין
על שכבות הממאנות להמס
בחום גופך
|
תלי מילות האהבה
שהפצת
בין כל מי שנעתר לשמע,
נגררו לשוא אל זמן אחר,
|
מילותיך הקהות
פוצעות כתער משוננת
|
והד ... הישוב בנעימות אופטימיות או שמא ?
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
קופסת שוקלד.
רק קצת יותר
דומים לחיים,
וקצת פחות
לקופסת שוקולד.
המנפיש |
|
