|
Bukka
איך תמיד יושבים כל החברים עם נרגילה, מוזיקה, מנגבים קצת
חומוס, קצת עראק בכוס, שמחים מהחיים, צוחקים וחושבים לעצמם
איזה כיף זה המעגל הקרוב הזה שאפשר לסמוך עליו כל כך.
|
היו היה נער צעיר ושמו אלימאן, אלימאן אהב לטייל בשדרות ארץ
עוץ סיטי
|
ובעודי מנסה להעיף את המסך אני רואה כדורים צהובים וגדולים
שעפים במהירות לכיוון צפת אהובתי, "כוס אמק", אני מנסה לצעוק,
אני מנסה לצעוק אבל לא מצליח כי זה רק סרט, ואני מאחורי המסך
ואף אחד לא שומע אותי. "כוס אמק! כוס אמק! כוס אמק!!! תקשיבו
לי נו!
|
כל החיים הסתכלתי עליך מלמטה, בהערצה, עם חיוך גדול. תמיד ידעת
איך להצחיק אותי, איך לדבר איתי, איך להרגיע אותי. כשנסעת, אני
זוכר את זה טוב, שאלתי אותך מתי תחזור. אמרת לי: "מתי שאני
אחזור".
|
מחשבה מדהימה, קווי חיים, לא? לכל אחד ישנו איזה שהוא קו שנע
במקביל לשאר הקווים, ומדי פעם נפגשים הקווים לדקה ואפילו
לשניים, ובחלק מהפעמים זה אפילו לא תלוי בך.
כמה קווי חיים עברו איתי.
|
כוח, מהו כוח בהרגשת האי נוחות של ההתחלה? איך משתמשים בכוח?
בהתחלה, כול אחד בעניינו, בראשו ולא מבין ומקשיב לסביבה הגדולה
שמסביבו, כמה חבר'ה באו אחרי המוזיקה מהרחוב וכמה חבר'ה הוזמנו
מראש, כמה אנשים כבר תפסו את הראש שלהם: "וואי, איך בא לי
לקום", אבל לא.
|
אלוהים קיים? למה הוא תמיד בא אלי בחלומות? זה הדימיון שלי? אם
זה הדימיון שלי אז למה החלומות האלה חוזרים אלי כבר מאז שהייתי
קטן?
|
"זה אני, אלוהים."
"לא, אתה לא."
"נכון, אני באמת לא."
"אז מה אתה?"
|
בקטע הזה תמצאו את סוף שיחתו של אלימאן עם המלאך שבה הוא מגלה
פריט חשוב ועוד רמז לדרך הארוכה.
|
|
|
