|
אתה לא בוכה אבל אני בוכה
אתה לא מרגיש אבל אני מרגישה
|
כמו אל ריחות
אני אלייך מתמכר
בעיניים חשוכות
רואה אותך ומסתנוור
|
ניסיתי אותך לעודד
ניסיתי בך כמה שיותר לתמוך
אבל אתה כל הזמן מודד
אם המרחק מהאושר כזה ארוך
|
לא הגיע הזמן שלך
להיות זקן
מה בוער בך
לרצות להתיישן
|
זה הכל במחשבה
את לא באמת מכשפה
פשוט סתם עייפה
שכחת כמה שאת יפה
|
אבל את לא רואה מקרוב
והזמן בורח לך בלי להרגיש
אבל את רוצה עוד לכאוב
יודעת שזה אותי מחליש
|
אמא בוכה
אבא כועס
הילד מסתכל
ופתאום ליבו גוסס
|
ולמה אין לך בלב את הסומק
שאת שמה כל ערב בלחיים
|
קניתי לך עוגה
ופרח אחד
אחרי ההפוגה
שבה היינו לבד
|
איך הצטברות של שנים
שינתה לך פנים
שאותם הייתי מנשק מלטף
|
אני מרגיש שאולי אני ריק
בלי נשיקותייך שממלאות אותי
משהו כואב מתוכי צועק
אלייך מתייסרת אהבתי
|
זוהר ואני משחקים בחול
מכינים לשבת עוגות מבוץ
ואז יוצאים רוקדים במחול
עד שלזוהר נמאס לקפוץ
|
כל כך קשה לך
אני שם לב
ואת לא מוותרת
מנסה לגרום לי להתאהב
|
הסתכלת מסביב והיה לגמרי שומם
חוץ מפחית בירה אחת מרוקנת
הוצאת את האולר מהכיס שנרטב בגשם
הרגשת פתאום רגועה וגם מסוכנת
|
רצית להתגרש
שכחת איך הייתי יפה
הלכת אליה אמש
והשארת אותי יחפה
|
עוד סערה שכיבתה מדורה
עוד דמעה שזלגה לבדה
עוד חלום שעבר
עוד אחד שלא נזכר
|
עדיין כואב לי אבל חזק
מול העצבות שיש לך בעיניים
לעולם לא אהיה מרוחק
תמיד נהיה שניים
|
אני חי בחלקים
אני כולי מפוזר
ואין מי שיאסוף
ואין מי שיחבר
|
מצטלם בשביל מזכרת
לא שוכח שהיא משקרת
יש דרכים ואין לי דרך
אחרי יגידו שהיה מלך
|
סגור את הדלת אחריך
לא מתכוונת לבכות
אתה לא פרס שאני צריכה
לעבוד קשה כדי לזכות
|
אין לי זמן לחשוב עליך
מלחמות סביב בתוכי
יודעת שאני אנוכית
אבל אהבה זה עומס גדול
|
אני כמו זבוב
שנקרעה לו כנף אחת
מתאמץ הרבה
אבל חלש ונורא לבד
|
אני נגמר
ואין לי המשך
אני נשאר
לאן כבר אלך
|
והם בכלל לא אנשים
כי במקום לב יש אבן בתוכם
אז הם בכלל לא מרגישים
ונותנים לרוע להתפשט בכל גופם
|
במחשבה הראשונה
מדברת איתך בלב
אבל אתה לא שומע
משיב לי בשתיקה
|
אבל הוא תלוי
כמו בובה על חוטים
אין לו סיכוי
כי זה הם שמחליטים.
|
לחשו לך אלים בזמן שראית לבן
לא ידעת מה רצו אז ברחת מהזמן
מה עשית כשראית שמיים נעלמים
לאן חשבת לחזור כשנגמרו הקסמים
|
זרקתי אותך על דף טיוטה
לא אהבתי אותך בלשון המעטה
אני יודעת שבינינו עכשיו קר
אל תדאג השמש תזרום שוב מחר
|
בצבע החושך
כיסית את הפנים
בצבע הסומק
לא התאפרת שנים
|
היא נושפת בעורפי
היא מטרידה את מנוחתי
חיי הם לה תכלית
חיי הם לה חייה
|
למה לך לברוח
אל איפה שאין
לא מספיק לסלוח
צריך גם לתקן
|
מנסה להרוס
את כל מה שסביבך
לא מצליחה לתפוס
את החיים שלי בתוכך.
|
השקט הוא גל במדבר
הלב הוא סוד בין ערומים
לא ביקשתי מעולם דבר
ביקשתי רק לחיות את הימים
|
לא מצליח לזהות
את האיש הכחוש.
|
הלב שלי קפוא
כשהעיניים שלך קרות.
|
הוא אוהב
הוא לא אוהב
זה לא משנה
כי הוא לא יתקרב
|
אליה רצו ליבו ושפתיו
ואני רציתי שאותי יאהב
ואם יבוא הזמן שיגמר לו החלום
אולי יתחיל לחלום עלי
|
את רוצה שיחשבו
שאת עשויה אבנים
את רוצה שיאהבו
אותך ללא תנאים
|
הוא אף פעם לא טס לח"ול
ולא שתה שתייה חריפה
בתוך חדרו היה נעול
גם לא יצא לו לרקוד
|
בשבילך אחת מהרבה
בשבילי הרבה יותר מסתם אחד
|
את נותנת לי
להילחם
עם השדים
שיש לך בראש.
|
התאהבתי
אבל כמו תמיד
רק לרגע.
|
אתה עוד זוכר את ריח הבושם
עדיין משתכר מרק ריחות
לא שם לב שאבד כבר הקסם
איבדת אותי כבר בין השמיכות
|
היא מלאה בצחוק ודיכאון
היא מלאה בחוטים
המחברים אותה אליי
|
אם הדמעות שלך היו
נאספות אל הים
הייתי מוכן
לטבוע איתן
|
הרבה שתיקות
כבר נאמרו
בינינו יש
חומות וסדקים
|
נקודת חן אחת נוספה
על צווארך מעטרת
עושה אותך שוב יפה
|
הוא שוכב על המיטה
מביט על התקרה
חושב מחשבות משלו
|
מתגעגע למשהו שאין
לא יודע מה מרגיש מסכן
ערפל של דיכאון מתפשט
מצטער שאני לא חי למופת
|
הלב שלי למעלה צף
מתחתיו המחשבות שוקעות
לאט לגוש אחד שנשטף
בצינור ישן חלוד מדמעות
|
את מחכה למכתב
לא יוצאת אל הרחוב
בך אין מישהו מאוהב
אז אין לך טעם לאהוב
|
כשהתחלת לדבר הדמעות התחלפו במילים
וכשהתחלת ללכת לא הפסקת לשאול לאן
אז בנו לך מסלול שלא תלך לאיבוד
הבטיחו לך שזוהי הדרך להיות מאושר
|
מתוך תמונה
אתה מעלה זיכרון
בזמן שאני ישנה
ומוחקת אותך בחלום
|
קינאתי לך
לשמור טהרתך
אור לבן מסביבך
זה אני ששומר
|
אל תחכה ליום כיפור
אתה חי כל יום, את יום הדין
אלהים עוקב אחריך כמו אחר גפרור
עד שתידלק, עד שתתחיל להבין.
|
מבחוץ זה נראה אגדה
מבפנים זה מרגיש סיוט
תמיד תישארי ילדה
שזקוקה ליותר מחיבוק
|
מקיף מעגלים סביב
כותב את שמי
במקום ללחוש
|
מול שקיעה
כורע על ברך
אני מולה
מרגיש כמו מלך
|
יש אנשים זורמים
שלא סופרים את הימים
ויש אנשים כבדים
שהיו פעם ילדים
|
את מלכה ואני כלום
את זהב ואני חלודה
מרגיש איתך ערום
את לעולם לא אבודה
|
סובל כמו השמש בלילה
פוחד כמו גיבור בלי חרב
ואין לאן להמשיך הלאה
סגור בתוך כלא של עצב
|
בינינו אין שלווה נצחית
תמיד רודפים אחר הצדק
|
אין לי כוחות נסתרים שיהפכו אותך לשקופה
כמו שלא אוכל לפרוט בלי מיתרים,
לא אוכל לצעוד איתך כשאת לא יחפה.
|
גם אם עשרות פיות
רוקדות סביבי שקופות
זה לא שווה כשאין אהבה
|
משאר המבטים נשאר בי מבט אחד
הביטחון שהיה בי כבר מזמן אבד
עשית לי כישוף שממני לא יוצא
גרמת לי לאבד את הקצה
|
אני שקטה כשאתה צוחק
אני בצד כשאתה בפנים
אני פסיבית כשאתה דומיננטי
אני כבויה כשאתה זוהר
|
מה עושה אותך מסופק
בשבילך לא יותר מאבק
אהבה שלך בגוף משותק
רק עם עצמך מחובק
|
אתה צוחק במבוכה
ואני שואלת שאלות
שבינינו לא יהיו שתיקות
|
אני נקודה עם חלום
להיות קו שאין לו סוף
אני סיוט חסר סיפוק
|
רציתי להיות רחוק
היה לי חונק
רציתי עוד למחוק
גם את מי שחיבק
|
אתה פוחד לענוד את הטבעת
שמסמלת אהבה נצחית אהבה יחידה
אתה פוחד להסתכל למעלה
ולהודות באמונה נצחית אמונה יחידה
|
היא לא יודעת
מה לעשות בחייה
כי היא כזאת
שידברו עליה
|
לוקח רגע
עוצר לחשוב
על הקרע
שאליי קרוב
|
לא למדו אותי להתעלם
מרוחות שנושבות ממך
לא אמרו לי לדבר אליך
מילים אחרות
|
דמעות הן ניסיון קודם
למשבר שעוד יבוא
מחפש מילים כי אין
רוצה אותך לקרוא
|
אני מדבר הרבה אבל בעצם על כלום
אני לא חושף אבל נראה עירום
אני בנאדם סגור אבל לא מופנם
אני חי בתוך עצמי ולא בתוך עולם
|
את כבר לא משתפת
במילים שמאחורי הלב
|
האם אוכל עוד לחכות
להספיק למצוא את הדלת
של דמעותייך הרכות
אשר תמיד את נועלת
|
הסומק בלב
מאיר את פניך
ואתה רק חושב
על היום שמאחוריך
|
את העולם שלי ניסית לא הבנת מאין השקט
למרות שידעת זו אני שכיבתה את הצדק
|
יש בקרים שאני קם מתוך חלומות
ויש בקרים שאני קם אל תוכם
טוב שעוד אפשר לקרוא בשמות
גם לאנשים שנשכחו שנהיו פחם
|
כל מה שנשאר
זה אני
ומילים לא שלי
שניסו לגעת
|
משהו בי נקרע
ומעלי התקרה
גבוהה כשאני אבוד
מאיימת בכבדות
|
אני פוחד שיום יבוא
וביתי יהיה ריק ממילותייך
אני פוחד שיום יבוא
ומיטתי תהיה ריקה מנשיקותייך
|
"אז את לבד?"
"לבד זה לא נורא תשאל את אלוהים"
"ומה עם אהבה?"
"מחפשת קודם איך לאהוב את עצמי"
"אפשר לקרוא לך מסכנה?"
"אפשר לקרוא לי הכול חוץ ממסכנה"
|
כל שינוי נראה לך מפחיד
גם העיר לך זרה
החיים ממשיכים להעביד
ואת נגדם עוד מתחרה.
|
אנחנו זה הרוח
בסוף לא נשאר כלום
נשארת רק הרוח.
|
נבלע את תוך עינייך
נבלע בצבע חייך
את עצמי לא מזהה
איתך אני בלתי נראה
|
קשה לי לקרוא מפות
ועוד יותר אותך
קשה לי לראות את החיים
ועוד יותר איתך
|
אל תראה את הקצה
שאלינו מתקרב
אל תפחד ממה שיהיה
כשזה מגיע זה לא כואב
|
את יכולה להתאהב מיליוני פעמים
אך להתאהב באמת אף לא פעם אחת
|
את עומדת ממרחק וצופה
תמונות נעות כמו בסרט
לחיים שעצרו ביקשת תרופה
כשמעלייך שמש באה והולכת
|
אני עולם מבפנים
אני שקר מבחוץ
אני שונא ולא שונא
אני רק הצגה שמציגה חיים
|
צדקת
כשאמרת
אני זה לא אתה
ראיתי איך בכית
שניה אחרי שהלכת
|
התאהבתי הרבה
והם לא מאמינים באהבה
אני עדות חיה
והם יצורים עיוורים
|
את מסתכלת עליי
שואלת אולי
אם אני עדיין חי
|
חשבתי שתמיד
יש דינמיקה
ושגם בעתיד
שומעים את המוזיקה
|
עינייך עצומות
והכחול חבוי
נסחפת בחלומות
אל תוך עולם גלוי
|
כולם שותקים
כי ניסו כבר לשנות
אבל הזמן חזק מהמילים
אז השתיקה נראית לך
שיש אתך צדק
|
הדמעות בתוך כפות רגליים
יש דרך ארוכה עד העיניים
וכל הגוף כואב מהמים הגואים
זה קורה מבפנים אז הם לא רואים
|
משהו מצחיק אותך
כשאת רואה אותי
אבל מהצד שלי
עצבות קלה יושבת בי
|
את מסתכלת עליי חמודה
ורואה אותי נעלם
לא תמיד ילדה
אני נמצא בעולם
|
אהבה שלך היא פרח מוגן
אסור לגעת בה אף פעם
|
הייתי עד יחיד
שהפסיק להאמין לעצמו
כי המציאות בגדה
|
הלכת לאיבוד בין שדות
שהגורל הצמיח לך
שדות זרים שלא רצית
שלא חשבת יהיו שלך
|
אני מתקדם ואת עוצרת
אני מזדקן ואת מאושרת
על מה יש לך לקנא
בקמטים ושערות שיבה
|
קדושת עולמי
קדושת הסודות
ממני והלאה אשמור
|
אני אבוא ואגלה
כשיבוא הגשם
אתרוקן ושוב אמלא
בכדים של קסם
|
פקחת עיניים עצומות
הרגשת שחסר
עצמתי עיניים פקוחות
הרגשתי קל יותר.
|
פה אני למטה זיכרון
מרגע שהלכת
הלב שלי נשכח
|
את העיניים הוא שטף
בשפתיים עוד לא קטף
הייתה לו אשה אחת
והוא היה שלה
|
אני נרדם
בתוך חיים של מישהו אחר
בלי לקבל רשות
אני אל הגרעין חותר
|
אני חולמת שאת כבר אינך
ובחלום אני בוכה הרבה
מקווה שזה רק בעצם חלום
|
למרות שאתה עסוק
הלב שלך בשיתוק
צריך אותך לדוג
להוציא אל השוק
|
והוא לא אדם
שירטיב את פניו
כי דמעות נועדו
רק למי שחלש
|
היה מגשים לך משאלה
היה עושה אותך יותר
|
תגיד שאני כמו אחותך
תגיד שאתה לא מרגיש
תגיד שאין סיכוי
תגיד פשוט תגיד
|
לא אדם מיוחד אני
לך תמיד אהיה שני
אלייך רציתי לבוא
והדרך מתארכת
|
כולנו חירשים ואילמים
עושים תנועות מוזרות לא מובנות
נולדים ביחד חיים בנפרד
עד שאין לנו מקום יותר
|
אל הארכיון האישי (50 יצירות מאורכבות)
|
|
גמבה, אש ותמרות
עשן!
זוזו לסטרי
מאיים על גמבה,
רגע לפני טביעתו
באסלה |
|
