|
כי אני הראשונה והאחרונה
ואני מושא הסגידה ומושא הבוז
אני הזונה והקדושה
אני הרעיה והבתולה
אני האם והבת
אני זרועותיה של אמי
אני העקרה,וילדי רבים
אני הנשואה בכבוד והרווקה
אני היולדת ואני זו שמעולם לא ילדה
אני הנחמה על כאבי הלידה
אני הרעיה והבעל
והאיש שלי הוא מי שגידל אותי
אני אמו של אבי
אני אחותו של בעלי
והוא בני הדחוי
כבדוני תמיד,
כי אני השערורייתי והמופלאה.
מזמור לואיס(מן המאה השלישית או הרבעית),
התגלה בנאג חמאדי.
כבר שנה עברה מאז שהלכת מכאן,בלי להגיד שלום.
שנה של געגועים וזיכרונות,שנה של כעס ושנאה ,שנאה לאהבה שלי
כלפייך,שנה של מחשבות ושאלות "למה?",שאלות שכנראה אין להם
תשובה.
|
אם הייתי יכולה הייתי אוהבת אותך כמו פעם
רק כדי להרגיש שוב מזאת אהבה.
אם הייתי יכולה הייתי מאמינה לך כשאתה אומר שאתה אוהב
אבל אני לא יכולה.
וזה הזמן לפרידה.
|
כואב לי להזכר בך ,ילד
ולדעת שאתה לא איתי
אלוהים נתן אלוהים לקח
וכך נשארתי לבדי.
|
הנה אני, והנה אתה
בגשם של נובמבר
ובקור של כל השנה
אתה יודע, הכעס הפך לכאב עם הזמן
אך מה עושים כשהכאב מסרב לעזוב?
|
שבי,תדברי,
תעשני עוד סיגריה
החיים הם רק זמן
זמן זה חיים
עוד לילה לבן
|
עם שק של דמעות השארת אותי
ממלמת שיר ערס
לרגש שלא נח לרגע
למוחי שלא מפסיק לחשוב
בין יום לילה
בין חלום למציאות
בין ידיך-
זה לא המקום שאני רוצה להיות,
ובכל זאת אני שם.
|
ברגע הזה,
שבו אתה מדליק את האור,
ומגרש את החושך.
|
ככה נולדתי
וככה אמות
ככה אחיה
לבדי.
|
מחר,לא תוכל לחבק אותי יותר
לא תוכל לאהוב אותי, כמו שרק אתה אוהב
|
שוב תלבשי את בגדי הליצן
ותציירי חיוך גדול על שפתייך
ותראי לעולם שהכול טוב והכול מושלם
שאת עדיין שם,בינתיים.
|
רק תזיין אותי ותלך,
אל תשאיר מאחורייך פנים,
אל תשאיר מאחורייך זיכרונות... או רגעים.
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
אולי זה בגלל
מזג האוויר
המזרח תיכוני
הלח המחורבן
הזה.
מרגיש בעונש |
|
