|
עומר וייס
אני רוצה לספר לכם על איש,
שלא היה לו הכל.
לא היה לו רכב.
לא היו לו אפשרויות קידום טובות.
לא היה לו חשק לבקר את ההורים כל שישי.
אבל היתה לו נסיכה.
|
ברגעים כאלה ממש אני פסיכולוג בן עשרים ותשע ורע לי בחיים.
רע לי בחיים ואני שונא את אמא שלי.
אני בן עשרים ותשע ואני בוכה בלילות, כי חברה שלי עזבה אותי
אחרי שנתיים וחצי.
אני חושב, שאמא שלי אומרת לי, שטוב שהפוסטמה הלכה והיא עשתה לך
רק רע.
|
ובזמן כזה חושב עלייך
את ישנה ואני לצידך
מזיז מפניך תלתל מורד
את לא ידעת שחיכיתי שתרדמי
איך החזה שלך עולה ויורד כשאת נושמת
כל כך יפה
|
זוג זקנים יושבים בפארק ומקטרים שעות.
מסתכלים אחד על השני ומתכילים לבהות.
|
גם אם אני מנסה להסתיר את זה,
הולך בחברה וחיוך צבוע על הפנים, זה לא עובד על אף אחד.
תמיד איזה ילד פתאום צועק "אמא, תראי הוא בדיכאון".
ואמא שלו מורידה לו את היד ואומרת שזה לא יפה להצביע על אנשים,
במיוחד אם הם בדיכאון.
|
התישבתי על אבן גדולה ולבנה והסתכלתי על הנוף.
ההר הירוק סבוך העצים מסתכל על הים בגעגוע רחוק, כאילו זוכר
ימים קדומים שהיו צמודים אחד לשני.
|
|
|
טוב גזר אחד ביד
מאשר שלושה
גזרים מאחוריך
השפן. |
|
