|
אוהב שינויים, דמות מלאה בצבעים.
עם הזמן מתגלה לעולם- והעולם לו.
בעבר כתב למגירה והחליט להוציא את מה שעל ליבו, רק
לבמה ולמבקריה, תרגישו מיוחדים לקרוא.
"אני אעזוב אותך אם תאמרי לי שאת באמת אוהבת אותו", אמר יוגב,
שאהב את נועה. נועה היא ילדה בת שש עשרה וארבעה חודשים, שגרה
בעיר הגדולה. חייה מתנהלים בסביבה קבועה, שתי חברות טובות,
ענבר ומאיה, ועוד כמה אנשים שכולם קוראים להם 'חברים'...
|
אני עייף
עוד שקר שאני מספר לכולם
כי הם מכירים אותי כבן אדם עייף.
אולי זו עוד לבנה בחומה הענקית שמקיפה אותי?
|
"אתה יודע מה ההבדל בין אדם צעיר בנפש לבין אדם אשר נפשו
מזדקנת?"
|
בלילה לפני שכולם נרדמים,
אני תמיד חושב על כל הדברים,
חברים, בגידות, שקרים, לא חסר לי סיפורים,
יש תמיד על מה לחשוב,
ממיין מי רע מי טוב,
ובסוף אני עייף - הולך לישון ומתעטף.
|
מחייכת ולבי נפתח,
בוכה ולבי נקרע
|
זה זמן לאהבה,
שלי היא לא כל כך טובה
|
נשפר וניצור משהו מאוחד,
משהו שאין לכל אחד...
|
למה כמה שיותר אנשים באותה הרכבת?
|
וזה חוזר לי בלילות כשאני לא נרדם,
צריך קצת סבלנות כדי להיות בנאדם
|
מדמיינת עצמה כמלכה אצילה,
גם ככה אני כבר מאוהב,
את יפה גם בלי כל התעמולה
|
ילדה יקרה שלי את לא יודעת כמה את חשובה לי
|
ואהבה זה המושג הכי מצחיק בלקסיקון,
שאם גילית פירושה - אתה יכול לכתוב מילון,
אתה יכול להיות שמח לכל ימי חייך,
כי פתרת סוגיה שהטרידה את אחיך.
|
וזה לא בריא לחיות באשליה
יותר מדי נקי בדירה שחורה
אתה נופל אבל מרגיש גבוה
אם לא תעצור אתה תתחיל לטבוע
|
תן חיוך רחב, תאהב, סמוך על עצמך,
ותזכור שאף אחד לא יעשה זאת בשבילך,
תלמד לתת מכל הלב, תעזור לחברים,
אל תחשוב שחוץ ממך - אין עוד אנשים.
|
תגידי מה את אומרת
שהחיים יפים
תגידי למה זה קשה
האנשים רעים
ותגידי באיזה מקום
אפשר מעט לנשום, לנוח
|
cause I'm try to - impress you
there is nothing else I can do!
|
רואה שם אישה לבדה,
היא שם בפינה,
רעבה למעט אהבה...
|
הילד בוכה לא שומעים,
השקט גובר הצרחה חלשה
|
כמו פעם, נשיקות ארוכות
בלי חשבון לאף אחד
|
זוכר את הכלב היפה של השכן
שנבח כל בוקר והעיר את ההורים
זוכר את הכאב שבו נופלת השן
מרגיש איך לאט עוברים השנים
|
ונביט כולם למעלה ונראה סערה,
ונדע שמשהו טוב יקרה.
כי יודעים אנחנו כל נסייך ונפלאותיך
מבשר הוא על הטל
|
השלכת מנשבת,
והרוח מרחיקה,
את העלים היא מסלקת,
ואחר-כך מחזירה.
|
זה לא יורד עם הגשם,
זה לא חולף עם הרוח
|
אל תפסיקי לחשוב,
לא תספיקי לכתוב,
גם ברע גם בטוב,
לפעמים לא משתלם לאהוב.
|
אני יודע שלנצח את תהיי שם אבודה,
בן אדם הורס כל מה שפעם הוא בנה,
ואין לי קול אבל יש לי כוונה
ואין בי כוח אבל יש בי נשמה
|
היא בטוחה שהוא בטוח ששניהם מאוהבים,
כשזה מתחיל להסתבך הם מתחילים לחצות קווים
|
"אולי ביום מן הימים,
אדע שאלה החיים,
יש חזקים יש חלשים,
אבל כולנו מנסים"
|
היא באה לבקר,
הפעם, עם אדם אחר,
הגוף עומד להישבר והיא אומרת לי:
|
אני שובר שתיקה
הוא חי בחלום
בלי אהבה, אין הגיון
הוא נמצא בבועה
|
איזו סיבה יש להיות שמחים?
שירים עצובים,
פרחים נבולים,
דמעות שחונקות,
מכות יבשות,
בנות עם סמים,
סמים עם בנות,
|
תתעורר, תפקח עיניים, תסתכל על אחרים,
תלמד ת'טעויות של אבא ותמנע מהילדים,
לא תאמין אז לא תצליח זו שיטה מאוד פשוטה,
שדוגלת ברצון וגם קצת כח אמונה
|
גופי כמו פרח נבול
שלא השקוהו באהבה
וליבי? נחדרו וילונות חדריו
והרצפה מלאה בדם.
|
פרחי יופייך
מורדים בי והולמים בי,
פותחים את הפצעים שנסגרו.
ורק קולך
נשאר חקוק בלב,
מזכיר את המילים שנאמרו.
|
בחיים בלי מחיר, אין הנחות,
מה שכואב לי עדיף לא לראות,
פצע בלי דם, ורגש עוד חם,
שיר שנכתב יישאר מיותם.
|
דפיקות יש בדלת וצלצול פעמון,
הפתעה לגברת אך לא נעימה
|
אל החלומות, אם אפשר לבקש,
אולי קצת תמים אך ודאי לא טיפש,
הפקדתי אוצר בארמון המרומים,
התסכים לשמור לי עליה, אלוהים?
|
כשאין צרות ואין סיבה לדאוג כבר,
יושב לי במרפסת, מעשן,
עמוק מאוד בלב אני יודע:
זה רק עניין של זמן שנתחתן."
|
העצים שמחבקים אותי כשאת לא כאן,
השמיים שדוחפים אותי כשאני רק אחד
|
ושוב אתה נקרע,
בין הרצון להחלטה,
בין מציאות לבין דמיון,
בין החיים שלך לבין החיים שלה,
להישאר אתה ולהשלים עם הכאב,
או לתת לה את הכוח לשחק לך בלב.
|
וכשניגבתי את הדמעות, לא רציתי עוד לבכות,
רק שאז בדיוק הגעת ואז התחילה מלחמה
|
רוצי הכי מהר שאת יכולה,
אין לך מה להביט לאחור,
הגשימי החלום, געי בלא נודע,
נשבעתי שרק אותך אזכור.
|
אני ישנה וליבי נסגר,
לצערי כל חלום מוביל אל מחר,
אין בי שמחה, גם לא טעם מר,
אז אמא, תגידי, זה עוד לא מאוחר
|
שתי עיניים דומעות מהולות בשמחה,
מסבירות זו לזו, מבקשות אהבה,
כשנשברת שתיקה בתנועות לא ברורות,
כשנמחית עוד דמעה בין ימים ללילות.
|
יצרה לה רקע ועלילה,
התחילה לשחק בהצגה.
כמו משחק של תפקידים,
שינתה יותר מדי דברים
|
לא סגרת את הפה לרגע,
וכשסגרת היתה דממה ארוכה,
אפילו ציוץ ציפור לא נשמע,
חשבתי לרגע שכולם אילמים או שאני חירש.
|
בסוף תתרגל להכל,
תוכל ליהנות גם ללא אלכוהול,
חברים שברחו לך שלשום ואתמול,
היום ומחר לא יתנו לך ליפול.
|
עוד קיר ענק, עוד חומה גבוהה,
שאני לבד לא מסתדר,
לא יכול לעבור.
כמה בדידות וכמה לבד
|
רוחצת בנהרות, והעיניים כה בהירות,
לחשי לי כמה סודות, היפה בנערות.
בואי אל חיי,
בואי אל חיי.
|
"תמיד אישה," אמרה ילדה,
או שאולי בעצם לא?
"זה כמו בלון גדול שחור"
אז בחרתי פשוט לא לבחור.
|
געגועים לנעורים,
מבלי לספור את הצעדים,
בלי אהבות אך עם שקרים,
כלום לא חשוב, בסוף מתים.
|
שיר ישן מהבית,
שיר ששרנו בגן,
שיר עם יונה ועץ זית,
שיר לשלום בעולם,
|
בעולם שלך,
האם יש בו מים ונחלים?
האם שומעים את רעש הגלים?
והחופים מצוירים בבורות וארמונות,
|
טיפה חולה והם עושים אותך גוסס,
לא מתפלל אבל מחכה לאיזה נס,
שניים סוכר, מעט חלב, הרבה קפה
|
שכבתי במיטה, והכל הסתובב,
נהיה לי חם,
זיעה פקדה את רגליי,
הרבה אנשים,
|
עשיתי כביסה, תליתי בגדים,
הדלקתי קומקום והמים רותחים,
ערכתי שולחן, ניקיתי כלים,
אבל בלעדייך,
|
שוב רואים דברים לא ברורים
באופק המטעה והרחוק
וכמה שמתרכזים ככה מפספסים,
ורועדות כל כך האצבעות
מלכתוב שירים בגשם
תתפתח הנשמה שבפנים
|
רציתי לחלום
אותך
אבל הלילות קצרים
|
כמו ציפור מכושפת,
כמו מלאך בלי כנפיים,
יושב לי לבד ומחכה לך
בינתיים.
|
מרגיש שהוא פספס
עוד הזדמנות להתאהב...
|
כשאני לא נרדם, אני מתחיל לכתוב,
וזה נהיה מוגזם וגם מתחיל לכאוב,
ואני קם מוקדם ומנסה לחשוב
על מה היה לי רע ונהיה לי טוב.
|
לא סלחתי כי כאב לי עד דמעות
רציתי לנקום כי שכחתי לאהוב
התביישתי לא העזתי להראות
את התמונות שלה, עם החברות...
|
וכשיהיו לי גוזלים אדע לפרוש להם כנפיים,
אומר להם מילה, שתיקח אותם לשמיים
|
הדגל ששורד את הרוח,
הנר שעומד בחלון,
העייף המבקש רק לנוח,
העולם שמאחורי הווילון.
|
מערכת ויתורים, המלצות מחברים,
אולי זה לא הכי נעים,
אבל בטוח
שתחיי עם זה.
|
עם כוח שאת הענקת לי,
וחלום שנשאר לי בלב,
התקווה אליה קוראת לי,
אז אמשיך גם למרות הכאב.
|
הקשבתי לכל מה שרצית לומר,
אחרי הרבה מאוד שנים
זה כל מה שנשאר,
רק המכות מההורים
|
השמיים ריקים
מתחושות ומאורות
|
אור מאיר, ואור חזק מסנוור,
ואם לא תנסה אתה לא תיזכר
|
היא לא היתה שם כשצריך זו אשליה מתוקה,
שנמשכת כבר שנים - זה הופך למחלה.
|
פתח את השער וכנס לזה חזק,
תפתח תאלבום ותנקה ת'אבק,
תן לראש לחשוב, תתנתק,
תמהר כי השעון מתקתק...
|
לא תמיד יש הזדמנות,
לתקן את הטעות...
|
בן אדם אחד, קטן,
מושך לו בחוטים,
צובע גם גוזר,
ממש בלי רחמים.
|
כי כשקר לך את באה אלי,
ושותה ובוכה וצועקת,
חיבוק מחמם לך הקדשתי
וחזרת אל הקור והשקט.
|
עיניים כחולות ושיער בלונדיני,
יש לו מטר שמונים וקצת
|
חלומות אחרים,
בלי למות מכאבים,
מצייר לי הרבה ציורים,
הפנים שלך,
|
חמש בבוקר, נשארה עוד שעה,
הסיוט יגמר, תיספג הזיעה,
שירים מלחיצים שהרדיו מנגן,
פוחד מעצמי, לא מפסיק לעשן.
|
ליבי נשבר,
הכל נגמר,
חצי חלום
חצי סיוט עבר!
|
במקומות רחוקים, בין היערות,
חיפשתי לי שתי עיניים חומות,
בכי של אושר, חיבוק חם וטוב,
למדתי ממך איך באמת לאהוב.
|
לחיות כמו בסרטים בלי טעם לחיים,
ואז רק להבין שכשאפשר אז ממשיכים,
מתי תרים את היד ותעזור לחבר?
אולי תעצור בצד ותהיה זה שעוזר.
|
ידעתי שהיא הולכת לבכות,
הרגש שלט בה והיא נפצעה.
|
מרגיש שכולם כאן נגדי אבל יש משהו שהסתרתי,
צבא קטן, צבא שלי, עליו אף פעם לא דיברתי
|
אתה תחשוב דקה לבד, ותסיק את המסקנות,
שכל מה שצריך זה רק מספר הזדמנויות
|
וזה הזמן להרגיש שאני בודד,
מפחד מהתחלות ומתחיל כבר לפחד,
כואב לי רק בלילה,
כשאני נזכר שאני כלום.
|
כוח ומוח זה לא מסתדר,
זקן מקוצץ ושפם של שוטר,
אנשים, חברים, זה הכל משתנה,
חיילים ישנים, קנה מול קנה.
|
כמו עוף ללא כנפיים, כמו איש ללא חיים,
גופה שצפה על המים ושוב בעיתונים
|
זה לא הגיל שיש תמיכה מכל כיוון בכל שעה,
אל תתפתה, אל תתקרב זה ממכר עוד נגיעה
|
הגוף מלא בדם מרסיסים של אכזבה,
אתה נותן מבט קדימה אבל לא זאת המטרה,
נפתחת בשניה אל מול כל העולם,
וכשנדחקת לפינה צללת אל הים
|
"כשתדע לקבל גם את את האחר,
כשתדע לקבל, אבל לתת מעט יותר"
|
כשרציתי לחבק אותה,
העיניים כבו
|
שוטף את פניו במים קרים,
אודם וסומק, לכיור הם נוזלים
|
נתליתי על חוט שערה,
ברחתי,
חשבתי שאין אהבה,
צדקתי,
המשכתי למרות מה שקרה,
הזעתי,
ידעתי שאין לי בררה.
|
הבטחתי לעצמי, אני אלך לישון מוקדם,
לא כי אני עייף, כי אני כבר לא בן אדם,
אני לא מספיק לחלום ואני כבר מתעורר,
אולי התחלתי להבין שלכתוב כבר לא עוזר?!
|
רק להתבונן בך עד אור הבוקר,
לילה שיגרום לי לבכות, ומאושר,
לשמוח, לשכוח, לקבל אהבה,
לגעת, לדעת, שאת היחידה.
|
עייפות חדשה פתאום נראית על הפנים,
תמהיל של עצב ושל אושר ששוטף את הקמטים,
כל סיום הוא התחלה, לך תדע אם חדשה,
בין אמת לבין השקר יש מילים בלי מנגינה.
|
אפשר לראות את החיים,
בכל מיני דרכים,
עצובים, מהירים,
רגעים שחולפים.
|
לו הייתי עמוד גבוה,
הייתי משריף על הנוף הרגוע
ולפעמים סוער,
אחרי יום של שמש,
|
נשאר לך ליזום, לתכנן ולצייר,
לדעת שמתישהו הסיפור ייגמר
זה כמו לחיות בשביל מישהו אחר,
לדעת שתמיד אתה צריך לרצות יותר,
|
אני שומע את השיר
עוצם את העיניים
לא רוצה להבין
רק לנשוך את השפתיים
להמשיך להאמין
במילים ומנגינות
|
מי זאת שדואגת, היא כבר לא ילדה,
כותבת את שעל ליבה,
יושבת שם אך לא בוכה,
תרגיש מה היא עושה לך.
|
בעולם בוגדני אני משהו זמני,
אז בחרתי לכתוב עוד שיר הגיוני,
חיוכים של צבועים, הכל טוב ונחמד,
למטבע שלי יש רק צד אחד.
|
טבעתי כבר בים,
ריחפתי באוויר,
צנחתי מלמעלה,
ועודני כה שביר.
|
וזה פוגע לגלות שהפעם היא עייפה,
וזה פוגע לגלות שהפעם היא ישנה.
|
כשהראש לא מתפקד, והלב פשוט עומד,
זה משהו מבפנים שממשיך להתמרד.
והיא לא ממש חוששת מלראות את המחר,
לשקר, לאהוב, זה בדיוק אותו דבר
|
לא אחלוק אותך עם אף אחד,
מגשימת החלומות הפרטית שלי,
נמות בחיבוק,
על גג העולם,
|
רוצה חירות, רוצה לפרוח,
להיות בהרגשה טובה,
חושבים שהיא מבלבלת ת'מוח,
כמה שהדרך מכאיבה...
|
ואם יום אחד לא אגיע,
ותרגישי שאני חסר
|
מזמן לא דיברנו, עלייך ועליי,
מה עשית איתי ביחד ומה עשית בלעדיי,
הרגעים האלה יחד, לא ברור ולא מוגדר,
מסכם תקופה קצרה של מאתמול ועד מחר.
|
עומד ומחכה,
שאלוהים יבוא לקחת אותי,
והשמיים עוד בוערים
|
החיוך שלה מזיל דמעות בעיניי,
פנים כל כך יפות לא ראיתי בחיי,
כל דבר שתרצי אהיה בשבילך
אם תגידי לי 'לא' אני אקום ואלך.
|
מסכם את חיי,
אין הצלחות,
ידיים ריקות בתוך שק הפתעות,
מכל זווית ומכל מבט,
|
"משפחה מקולקלת" כתוב בכניסה,
תלינו גם שלט שאבא עשה,
ועולים ויורדים עם הזמן שעובר,
משפחה מקולקלת, אין עם מי לדבר.
|
כשהתשוקה שבך נעלמת,
ואין גם מטרות,
לא נפתחת שום דלת
|
והחור שזה השאיר לא יסתם כל כך מהר
אז הוא רוצה להשתנות ולהתחיל קצת לוותר
|
הוציא לך סכין הוצאת לו שתיים
מצמיד אותה לגרון, מוציא לו ת'עיניים!
|
אין פה מקום לאנשים,
אין פה מקום לחלומות,
קשה מאוד להגשים,
וקשה מאוד לחיות.
|
מדליק את המחשב ומתחיל לכתוב שירים,
על חברים על משפחה ועל עוד כל מיני שקרים
|
המילים, האותיות, האמת והשירים,
הם התקווה היחידה שנשארה לו בחיים...
|
אז הוא החליט לשכור סירה,
לא גדולה לא יקרה
|
להתאמץ ולהקריב, את הלב ואת הזמן,
בשביל משהו קצת הזוי, בשביל משהו די קטן
|
ועכשיו מיואש הוא שוכב במיטה,
משמרת ירח, האור כבר כבה,
לא נרדם, מחשבות לא נותנות לו לישון,
הוא קם קצת עצוב, ומביט בשעון.
|
הוא יודע לנגן אבל רוצה יותר לכתוב,
כי אז הראש שלו עסוק ולא צריך יותר לחשוב
|
הוא מפחד להיות לבד, אז הוא מהר מאוד נרדם,
לא מפסיק גם כשכואב, גם כשמתחיל לרדת דם
|
נחירות של זקנה, וכרס קטנה,
עוד תכנית טלוויזיה, נרדם בכורסה,
מחשבות לא טובות, היום לא עובר,
רואה ציפורים משחקות בחצר.
|
אני רוצה לראות אותך, לראות על מה את חולמת
אני מבקש רק לדבר אבל את שוב נעלמת
|
שחור מתחת לעיניים לטשטש את הקמטים,
אודם בשפתיים, היא אוסף של צבעים,
החליפי את בגדייך, התבשמי במי ורדים,
הסירי מעליך ת'חששות ות'פחדים.
|
וצ'ך לא נושך,
זה רק שלט מזהיר,
שלו לא יפריע,
כל אדם מן העיר...
|
פרק חדש מתחיל בחיים
בלי אמא, בלי אבא, בלי הרבה חברים
|
להיענש על חטאים שנעשו בכוונה,
גם כשהיינו שיכורים במסיבה של סוף שנה
|
בכל מעבר יש סוג של סיום,
היא רוצה לשנות ואני קצת אטום
|
שוכבת במיטה ולא מאמינה למה שכתוב,
בודקת פעמיים והמבט נהיה עצוב
|
יש דברים שלא ראית,
וכנראה שלא תראה
|
ומבפנים ממשיך לגדול,
שינויים קטנים קורים
|
רק אל תגידי שצריך כשרון,
שני דפים ממחברת ועט עפרון,
החיים מוזרים וחסרי הגיון,
מרוב עייפות אין לי כוח לישון.
|
תבין בלב שלם,
שרק בסוף זה ישתלם
|
אתה רואה מבחוץ וזה שונה מבפנים,
אז אל תסיק מסקנות לגבי אחרים
|
אסור לך לדבר,
גם אם תלכי יותר מהר
זה לא עומד להיגמר,
רק עוד מכה אחת,
|
פה טעות, שם שגיאה
נשברה והתעייפה
תמיד אמרו זה לא נורא
אז מה אם היא יפה?!
|
ועכשיו כשהוא חושב, איתך הוא לא היה רעב,
מתפנק בין זרועותייך ומרגיש שהוא אוהב,
ניצוצות של אהבה כשהשפתיים נפגשות,
כשהוא רואה את התמונות שוב עולים הזיכרונות
|
ואם את שומעת את המילים,
תושיטי ידיים בלי רחמים,
תני לי לחוש במגע מלאכים,
תתני לי סימן שעלייך שומרים.
|
והוא תמיד מרגיש אם משהו עומד לקרות,
יש לו חוש שישי, ועיניים מדברות
|
אין כבר טעם בפה, אין כבר אור בעיניים,
על הצמיד מזהב לא ויתרו הידיים,
שרשרת יורדת מצוואר דיי אדום,
לא מפסיק לישון ולא מצליח לחלום
|
שנתיים בלעדייך,
ולא סיפרת לי מה איתך
|
שרה על חיים, על מקומות מאושרים,
שם גם אמא לא לוחצת ויש שני אחים תומכים,
בלי סיכונים מיותרים, מאהבות וריגושים,
קופסת סיגריות ומצית, ביחד תשע עשרה תשעים.
|
אולי אכתוב עוד כמה שירים,
אולי כן ואולי לא,
אולי אצליח לשלוט במחשבות,
אולי ישובו התקוות,
|
ואז באמצע הלילה היא מתעוררת יחפה,
מחליפה את הכותונת לשמלה יותר יפה
|
עוד טיוטה מתקמטת בדרך לפח,
שתיתי, ניסיתי, הלב לא נפתח,
הייתי די טוב אבל זה העולם,
טעות קטנטנה שתדליק את כולם,
|
להתחבר שוב אל הרגש שאהב לעזור,
להפתח לאנשים ולדעת לעצור,
להתבונן ולהביט על מה שיש בפנים,
ההרגשה הזו מוכרת מלפני כמה שנים
|
תני עוד כח בידי
אל תלכי על סף דמעות
מתפלל לאלוקיי
תן לי רק עוד שתי דקות
|
אנחנו מטומטמים ואתה מבין הכל,
אבל בנתיים אנחנו שורדים,
ואתה ממשיך לסבול...
|
ואת, אמא יקרה,
למה לבכות על חלב שנשפך?
למה לחכות לגוזל שנלקח?
|
יש הפתעות בסיפור.
המשחק הזה נהיה מכור.
נגמר החשק לשחק.
הנה אני שוב שותק.
נכנס לתוך בועה קטנה,
קצת סגולה אולי כחולה.
יש בה משהו מיוחד,
ואין את זה לכל אחד.
|
"יש לו לחש שממכר, האופק נראה כל כך מבטיח,
בהתחלה הוא רגוע, לעולם לא תראה כמה מסוכן הוא בעומק..."
|
"זיעה, קרה, נהייתי המום, שוב אני באותו המקום..."
|
"אם הייתי יכול לספר לך דברים חשובים, כי זה מה שמספרים לך, אז
הייתי מספר שהדבר שהכי הייתי רוצה זה..."
|
לפעמים החיים האלה מעייפים כל כך שאתה נהיה עצוב
עצוב, לא בגלל שיש סיבה להיות עצוב
אלא בגלל שאין לך סיבה אחרת להיות שמח.
|
מה הדרך הנכונה שבה האדם צריך לבחור בחייו?
האם יש לו תפקיד מסוים בעולם הזה בכלל?
והאם המושג שנקרא 'גורל' זה דבר שקיים?
מה זה מלאך? ומה זה שטן?
תגידו לי! אני כבר לא ילד קטן!
|
|
|
3/7/93
יומני היקר,
היום גיליתי
שאני הגדול מבין
שנינו.
(מתוך "יומניו
של בז'ז'
שמאלי") |
|
