|
ע.אביב
 
"ותכבד עד מאוד הפגישה עם האור.
והלב יסרב לקבלו בבלי חשד.
ופנה ללילות ואין דרך לחזור
ונכנע לשמחה הכובשת"
לאה גולדברג
אשמח לתגובות.
אני ובוב נוסעים בשבי הפתוחה שלו במישורי דנבר קולרדו.
הוא מדליק איזו אחת ומתחיל להרצות לי על העולם הקפיטלסטי הדפוק
ועל טבע האדם. בוב לא ממש חזק בחוקים ואנחנו נוסעים על מאה
ארבעים לפחות, ככה שבעזרתה של הרוח, אני ממש בקושי שומע אותו.
אני מחייך אליו ומהנהן
|
חושך, ואת מעליי, מתגמשת לכל תנוחה שארצה.
התגעגעתי אלייך.
|
בובה בין ידי
אשחק כשארצה
בין דמעה לבין סומק
אלחץ וארפה
|
וידום העולם, ויסר כל ספק.
ורק שמש רוחצת פניה באופק.
ויעמוד לו אדם, אחד ובודד,
ורק קולה של הרוח ודופק.
|
אושר נמצא בשקיעה המדברית.
אני שוכב על אדמת הלס, דרום מערבית למצפה רמון,
וחושב על הים שהיה פה פעם ונעלם.
המדבר אמיתי ונצחי.
|
|
|
נכנסים למכונית
ואמא אומרת:
"מדליק מי
שמקליק ראשון!"
כולם מצליחים
לפני ואני נשאר
כמו טמבל עם
החגורה ביד ולא
מצליח להקליק.
אמא שלי מסתכלת
עלי: "אתה
החוליה החלשה,
שלום!"
(אחד מהרהר על
התנגשויות ערכים
עכשוויות) |
|
