|
אדם חביב וחברותי אשר התחיל לכתוב כך פתאום
הוא לא הוכשר ואומן לכתיבה,כתיבתו היא אישית
אך לא תמיד הוא כותב על עצמו
יליד שנת 89,כותב להנהתו ומקווה שהקהל יאהב את
יצירותו
כתיבה זה דבר חדש לו יחסית והוא לא מגלה זאת לאנשים
אך ישנם כמה חברים שכן יודעים על כך
אז אתם מוזמנים להצטרף לחיוו וחוויותו
תהנו..
זו הייתה אגדה על איש זקן
הוא אהב לעשן והרבה
נשים לו לא היה חסר
שפע מכל דבר יש
הוא אהב לשתות לשיכרון
היה מהמר הוא המון
כל הונו בקזינו פיזר
|
אני משהו למישהו
אולי ממלא איכשהו את הלב
של מי שעלי חושב
והוא אלי מחייך
כי אני משהו למישהו..
|
עיניי אורבות לבואך
משתוקקות לרגע זה
בוהקות מהמתנה
הסקרנות לא סובלת דחייה
|
מנסה להתחבא בענן
ורק גשם יורד
שזה בעצם אני
בוכה
|
אולי אהובה שם
חבוי בין ההרים
|
ברגע של שיכרון חושים
דיבורים מבולבלים
הגיות לא רצויות
כמה מילים נוטפות
|
When I see you
I feel you
Deep
In my heart
|
אישה היא כמו שוקולד יוקרתי
עטוף בנייר כסוף ובוהק
מעוטר בצבעי יוקרה
|
אהבה,
ההרגשה הזאת כל כך מיוחדת
ולחשוב שלא האמנתי בה בעבר
ההרגשה שלהיות איתך זה לא עוד סתם רגע
|
איך אוכל להודות
זה כנראה בלתי אפשרי
הרי כל כולך נתת למעני
ואני קטונתי ואין ביכולתי מהומה
|
אמונה
הרכבנו כל אות
חרטנו עמוק בעץ רעוע
הכל היה אמיתי
אולי אשליה שפיתחתי לעצמי
לא הטלתי בך ספק
חבל שכך היה.
|
גבולות ניסתרים
האהבה פורצת
חושך בחוץ
האהבה בוערת.
|
אגרטל סיני עתיק
שברירי, עדין, דקיק
חרסינה מעוצבת, מעוטרת
אנשים, אלכסונים, מלבנים.
|
רוצה לנעוץ בך את שיני
רוצה ללקק את דמך
להריח את גופך
ללטף את שיערך
|
שהמזוודה תהיה ארוזה
והחפצים שלי ייעלמו אט,אט
את כבר תביני,את תביני למה
|
תגידי
כי כל מילה שנאמרה
כבר נשכחה
תריחי
את הפרחים ששלחתי לך
האלו שנבלו מזמן
|
בייסורי אלטף כאבך
בצמאוני ארווה חיכך
את תפילותי,
אשא רק לך.
|
ריבת תפוחים ארורה
מטונפת, מגעילה, מרירה
|
שפתיך ינשקו לאחד
אשר את ליבך ישא מעלה
ושעות ארוכות כשניות יעשהו
|
לחשי נבואות עתיד
צעקי כאבך עד פורקן
אל נא תשמרי סודות נפשך
אל תעשי פורקן המייתך
|
תקחי אותי לצדך
תנשקי לי בעורפי
עטפי ידיך סביבי
גופנו כרוך במשנהו
|
גם החושך
הוא קו מנחה
אפילו שהעיינים פקוחות
ולא יודעות
רק תוהות
מבולבלות
|
גם כשכואב
אני אוחז בכל גופי
ומנסה לא להתפורר
|
דופק ליבי
הוא מתחזק
הולם בנחרצות יתרה
מזרים אדרנלין ולא שוהה
רק ממשיך וזורם
|
אני יודע
שהעיינים שלי
הן לא הראשונות שדמעו
וגם לא האחרונות,
אבל הן מציפות
ולא חדלות,
כואבות.
|
די עם המשחקים
תהיי קצת רצינית
הלב שלי נמס
הוא נוזל אל נשמתך
|
לא ניתן להישבך
היכן את, תעני לי
למה הלכת, למה
אני מתגעגע, פשוט מתגעגע
|
רגעים שחלפו לא ישובו
שעות בורחות כערף עין
האם זה יתכן
האם זה הגיוני
איש לא יודע, איש לא מבין
|
הייתה זאת אם הגוזל
הכינה אותו לקראת הרגע הגדול כמו
כל רגע שחווה ציפור
|
רגע בחיים
צועד לי לבדי
בשטח מדושא ירוק להפליא
הולך וחושב כמה החיים נהדרים
|
גרמת לליבי לפעום
גרם לליבי לחיות
חשבתי שגם גרמת לו לאהוב
קול ליבי לחש לי שאת אהובתי
אך הוא טעה
|
אימא
למה את אחת ויחידה לי
מה אם אשר לא תהיי
מה יהיה ביכולתי
לא תפילה ולא מנוס מכאבי
|
עיינך מלאות תשוקה
שפתייך תאווה לשפתי
גופך מתפתה לגופי
|
מצטער
על כל מילה שכתבתי לך
כל אות שהוקדשה מחוללת
אין הכוונות אמיתיות יותר
טינפת את רגשותי כלפיך
|
את חיה במציאות
העולם הוורוד בלונדיני התנפץ
את חיה במציאות
שבו הוורוד הופך אפור כהה.
|
פשוט מתגעגע
זוכרת את אותם הימים
יותר טוב לך בלעדי?!
תודי שאת מתגעגעת גם
|
חושניות שוררת
נרות נוטפים
עלי כותרת פזורים
ניחוחות של שמנים ארומטים
|
החשש מדחייה שלא תרצי אותי
אני רוצה לגלות לך הכל
אני רוצה שתדעי מה ליבי אומר
אך האם ליבך אומר אחרת.
|
סילקת את קני האור שנותרו
בנחת שם פרח לבן-צחור
והשקית אותו עם דמעותיי ותפילותיי.
|
בל תיפרצנה חומות ילדות,
בתלות נשגבת בלי היסוס,
תקרע היא מבינתו
ועיניו לא ידעו מהומה
|
מגחלים לוחשות הוא ירא
מאש הגהנום הוא פחד
גיצים קופצים חורכים שיערו
אימה אוחזת כל גופו
יצחק הוא לא יצחק
|
יש לי רצונות
יש לי חלומות
אבל אין לי אותך
לא לא, אין לי אותך
|
בתוך בריכה שותת דם
אותו תינוק ישחה לעד
ואין התמימות תעזור
והתפילה כבר לא
|
הכאב שצולל אל תוך האפרוריות בנשמה
צורב לי בעורקיי צורם הוא בנפשי
מוחק הוא את כל האהבה
גורם לה להיות מכוערת ושנואה
|
נגיעותיה ככוויה היו,
נשימותיה החמות
כאש מתלקחת שרפו,
מבט עינה כמקור להט נחשק.
|
ואם אהבה
מתוקה כמו בסרטים
מלווה בליטופים וחיבוקים
|
בלילה חושב עליך
מדמיין דמותך בכר
|
לא חדלתי לחשוב
לא הפסקתי לתהות
ימים ולילות
חושב רק שחור
מחפש את הלבן
|
הוא אומר לעצמו מהם החיים
כאב בא בעיסקת חבילה עם כאב
אך הסבל מכביד על הרצון להתקיים
הוא מתגעגע הוא חושב
מדוע איש זה לא חושש
|
חייתי עד כה בצל רחמים
במעטפת תמימות מעוורת
|
ליבי פועם
כצליל סקסופון מעורר חושים
הוא דופק בחוזקה
הוא מרגיש
|
לילה לבן
עוטה שכמיה שחורה
עם כוכבים זוהרים
וירח נוגה
|
עוד ליל חמסין עובר פה בקהיר
טיפות זיעה נוטפות כטיפות גשם
נוקשות על האדמה היבשה
תיק תק כמו תיקתוק שעון נוטפות
|
נותר בנו כאב גדול
חור של חוסר עיכול
דמעות של צער אינסופי
זיכרונות של שנים
למה לא נשארת
|
על האגו מטפסת
את השחקים היא מגרדת
ולנו למטה היא צועקת
"אני מושלמת"
|
איך שאת עוברת
את מבטי כובשת
אך את תשומת ליבי גונזת
תני לי סימן, אולי את רומזת
|
בדממת הליל
כשרק בצרצרים שרו
וגלי הים נשברו
שמעתי את ליבך
|
מיוסר אני כי את ליבך נתת לי
ואת ליבי איני יכול לתת לך
מנסה לאהוב
מנסה להרגיש
|
רוחות של דממה נשבו בינינו
רק שנינו לבד בעולם משלנו
רציתי אותך, את רצית אותי
אהבנו כל כך שהיה קשה להבין
|
מיואש
מיואש מהכל
לא יכול עוד
מנסה מנסה בכוח
אך אני נישבר
|
אני מתגעגע
את חסרה לי נורא
אבל את כל פעם פוגעת בי מחדש
אני מתגעגע למה שהיה בינינו פעם
נזכר באותם ימים יפים
שלא היית בהם צבועה
ימים שבהם היית אמיתית וכנה
|
רוצה אותך איתי
שתהיי שלי - תמיד איתי
תאחזי בידי
ונצעד יחדיו תמיד
|
מסתכל אל השמיים מחפש אותך
לפעמים חושש לשכוח אותך
לשכוח את מבטך את עינייך המחבקות
את שפתיך הנושקות והחיוך המלבב
|
וראיתי כי טובה היא בעיניי
והתנתי עימה אהבתי,
שמחתי שימחתי בעיניה
ונהגתי עימה כאישה,
|
אז בואי ותצאי איתי אל המסע
ימים של אושר ימים של שמחה
אז בואי למסע שלי ושלך
המסע אל האהבה
|
חולם עליך בלילות קרים
חולם עליך בלילות גשומים
חושב אם את ליידי
חושב אם תחזרי ותהיי לצידי
|
אין ביכולתי דבר
את נשרפת בלהבה
להבה שהבערת לעצמך
ואני לא יכול לכבות אותה
|
אני לא אראה אותה שוב
את פניה לא אשכח
את אישיותה אזכור לעד
|
סדק נפער בי מבפנים
עוד רגע, עוד שנייה
אט אט הוא יקרוס
ואני איתו אפול
|
את כמו סוכריה
אני רוצה אותך בשביל הטעם
רוצה לגמור אותך ולזרוק
את לא יותר ממעמד מסטיק
|
פרקי כאבך
הגידי לי מה על ליבך
אל נא אחזי זאת בביטנך
אני פה בשבילך
|
ושוב את קוראת אותי כמו ספר פתוח
אומרת לי מה אני מרגיש
מספרת לי מה אני רוצה
|
סקסית, חושנית
חיה וצבעונית
טורפת לי ת'כיס
|
עוד פעם את
שחורת שער, כחולת עיינים
משחקת בנשמתי
שורפת את ליבי
שורטת את גופי
|
בעולם רדוף הבצע והאינטרסים האישיים
אני בספק אם צריך במצב הזה לסמוך גם על אלוהים
כל אחד מנסה להכאיב לשני
כל איש לעצמו דואג בין או אוהב או לא
ההסתגרות העצמית היא הפתרון
|
קומפוזיציה מסורבלת
של רגשות מעורפלים
שנאה, קנאה, אהבה
אחת על השנייה
מבלבלת, מסובכת.
|
תאמרי לי
מי מתוקת עיינים ממך
קורנת אהבה
מלאת חיבה
שופעת אותך
|
רוצה אותך במו ידיי
לאחוז בך באהבה
להישאר יחדיו תמיד
לא לא אל תלכי
תישארי פה איתי
|
לוחשת לי נעימות
נושבת רוח באוזני
מעבירה לשונך על שפתיך הרכות
|
שופכת חושך
דרך מילים בזויות
אינך ברורה
קצת חבויה
מסתורית
|
שולח לה נדנוד ראש מרמז
היא מוסמקת, מסתכלת
נותנת לו מבט חפוז
שמדבר בעד עצמו
|
שלפי חרבך
שספי גרוני
היי נא גיבורה
מחצי כבודי בבוז
|
אני בתקופת השפל
אני מרגיש כמו יער
רק העמקים
גורמים לאשליה שיש גאות
|
איך הם מתנשאים לגובה
אותם שורשים צמאי חיים
יוצאים מהאדמה המקוללת
שתויי דם ומלחמה
|
איך תדעי שתיקות יפות מהן
הרי ליבך שותק הוא ללא הרף
נודם ובולם
אהבה שם אין
|
תושיטי ידייך לעברי
פרסי את ריסייך
הפליגי אל עיניי
אוו אל תפסיקי
|
אהבתי אילך היא כמו פצע
אני מנסה לחטא אותו באלכוהול
אבל זה שורף
|
look true my esys
see what my solt has to say
|
אני ואת בארוחה, כוס יין יקר מפז בפינו
בכוסות קריסטל בוהקות על שולחן עץ מפואר
את בשמלה לבנה כמו מלאך
אני בחליפה מנסה להרשים אותך
|
אני מריח את המוות, הצילו אמא...
הם חושבים שאנחנו לא יודעים
אנחנו מריחים את מחרשות המוות,
את הדם שניגר מאחינו
רוצחים, רוצחים!
|
לפגוע בה לא רוצה
ספק אוהב ספק חושק
רוצה, לא רוצה
אולי זה עוד יתברר.
|
הדתיים תמיד מנסים לחזק אותנו
כל עולמם מוטל על אלוהים
אך האם אלוהים טועה?
אף פעם לא.
|
|
|
התקרה התמוטטה
המנהל משוגע
הוא תיכף ירגע
בינתיים קרא
סיפור
באתר הבמה
|
|
