|
נולד ב-1979 , אי שם בפרברי אילת.
לאחר נדודים רבים הגיע אל פאתי ראשון לציון, שם החל
בהתפתחותו המוחית (פלוס מינוס).
בבית הספר היסודי הפתיע את מוריו ביכולתו המדהימה
להמציא תירוצים מאלפים מדוע לא הכין את שיעוריו.
וכך עודדה המערכת החינוכית את דימיונו, עד כי הוא
הגיע למצב בו התקשה להפריד בין המציאות ליצירי
דמיונו.
לאחר שהבין כי לארץ זבת החלב והדבש אין יותר מדי מה
להציע לו כרגע, ארז את פקלעותיו ועזב לטובת אסיה
הרחוקה והמסתורית.
הוא גילה את קסמי המזרח, ונשבה בם.
בין לבין הוא גם נורא אוהב לאכול ג'לי פירות.
עיניך כה יפות.
(משפט נדוש, לא?)
|
פתאום הן כולן פורחות.
ונפתחות
|
החיים כבר לוחצים, אני מניח,
כשפיות הקרח מתחילות להצמיח ניבים גדולים ומאיימות להורגך.
|
הם נוגסים גם בי,
אבל מזמן כבר איבדתי תחושה
או איזשהו רצון לדעת.
|
לזרוק את האבן מעל כתפי,
הן עייפות מהמשא
|
אחרי הרוח בא ברק, ומייד אחריו, רעם מתגלגל
|
ועלים צהובים צונחים לאיטם אל המים
והדיג' מתנגן מרחוק בחשיכה.
|
ריחה משכר ועורה כה נעים למגע.
ואני מתערבל בפנטזיה אסיאתית רגישה.
|
יושב שוב מול דף חלק
מוכן לשיכתוב עצמי רציני
|
ואני, אני צועק לעברו, מקלל את הוריו, מדבר ברכות,
אך לשוא.
|
לפחות אפשרות ל- Un do את מה שאתחרט עליו?
|
ערפיח מקשה עלי לנשום.
אני נחנק, נלחץ, מאבד עשתונות.
ואז שוב דממה חרישית.
|
|
|
המוות אולי אינו
מחוסר עבודה,
אבל הוא גם לא
עצלן כמו שחשבתם |
|
