[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עופרי-אור אלאלוף
"ארץ ישראל, אני עוד מתעקש, עוד מתעקש על החלום הזה..." אריק
איינשטיין

ICQ 74405749 74405749  anabel lee

אל היצירות בבמה האהובות על עופרי-אור אלאלוףאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עופרי-אור אלאלוףאל היוצרים המעריכים את עופרי-אור אלאלוף
לכשתחלוף הסערה --

הטלת צל לאורך כירח זהיר בפסים דקיקים דומה לי
לקרני זיו בחריכת התריסים הפתוחים שהשארת, עת ליל
אליי. בואי. ראי בי
לתהום.  

השנים בינינו געגוע טרי מדי, כבשן הסרפד לאור הסהר
כעמוד האש - תוכחה לגשרים שרופים.
צער יחלוף, כעגורים
להתכלות, בחלוף השיירה.

חורש ימים מטלטל בשעות הלא כלום של זמן גשום. אנחנו

גרגרי החול מטפטפים להטביע אבק. קרקע
חימר.

שובי. אל חשכת ימים ארוכים שצעדנו, להאיר לי נדודים
שארחק
ולא אבער עוד בספק עתיד להשכח
ביני ובינך. מתחת לחולות קברים חיים, כסומא שידע
להרף עין את קיומו של הנצח.

אגדות השמש לא יפליאו זכרונות פחם


-

עפרי (אור) אלאלוף,
בציר נערן הישנה 86'.

-

(ווילו רוזנברג לשעבר- 2001-2007)

-

מוקדשת לאיש יקר שיודע לחייך אותי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ביוגרפיה
כעונש על מעשיהם, הומתו הרשעים על יתדות העץ ודמם נשתה עוד
באותו הערב. לחיי הרוזן.

ביוגרפיה
כעונש על מעשיה הרעים, הומתה זו הרשעית ודמה נשתה עוד באותו
הערב. לחייך, הרוזן. אך הערב, לא רק לחייך נשתה זאת, הרוזן,
אלא בנוסף לזכרה של אותה הנערה המסכנה, ולזכרם של שקריה.

היפרדות
הליכתה השקטה ליוותה אותך, ומבטיה ליטפו את עורך מבעד לשכבות
העץ של הארון, כמבקשות לקחת אותך משם, לחדור לבשרך הרך.
עיניים אפורות כחולות, עור בהיר ושיער כהה, חלק, אסוף בשתי
צמות ילדותיות. נמוכה, הליכה כפופה מעט. בטוחה בעצמה, מלווה
אותך בדרכך האחרונה.

זכרונות
רכוש ציבורי בשירותים ציבוריים של תחנה מרכזית מסריחה בעיר
שכבר מזמן הפכה לבית זונות, אז אני עוד זונה, יופי.

"הרגשת פעם את הזמן, מרחף באוויר, מתאדה בחלל הריק? הרגשת את
השקט מתעצם ככל הזמן חלף? הרגשת איך הזמן נספג בך, משאיר בך את
חותמו? הרגשת פעם..? הרגשת..."

אגדה
הפחד מפניך, החרדה, תלווה אותך כל שנותיך. כל שנות הייסורים.
חיים אתה קורא לזה? חיים. לחיות לנצח.

האור בוהק יותר מתמיד וחם כמו בגיהנום. אבל בעצם, כאן תמיד חם.
כשהריאות טובה אפשר לראות מרחוק את הארובות הגבוהות עם הלהבות
הכחולות שלהן.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אל תבלי - כבדלי הסיגריות
שהשלת לעברך, בגלדים של עפר דחוס.

אהבה
את - קבוצת התלתלים הפראיים, אופק ילדותך
שוקע בעננת נעורייך - שחייכת אליי, נושקת דובדבן
צחוקך

אכזבה
כשאת אוספת שאריות אוויר דחוס, מאפרת
אל קרבך את כל התום
ולוחשת לי ימים שעברו לך בלעדיי.

אהבה
אתה לוחש לי, מקצה העולם, אל
אישון הליל - חלומות רקומים, פיסות
זיכרון, אתה לוחש לי
את ילדות הנצח

אהבה
הנסורת נרמסת בכפות רגליים, ועלי שלכת מקנאים
להתעופף בשאריות העשן ששאפת לאוויר הקר,
נערמים לעץ הגדל באנחה כבדה

ארספואטיקה
השמיים פריכים והמכחול עייף מצבוע החמה. החום מתמוסס
תחת כפות הרגליים. רסיסי שפיות גועשים מילים, נטיפים של דבש

בלהט הפח נפערו השמיים
והטיפות התמוססו ברעם. רסיסי הקרח נמסו

אהבה
אתה יודע, השמיים הם לא רק פיסות קרועות
בין הגגות, הכוכבים נחבאים אל הדיונות בגרגרי החול
שהשרנו, אל אישון ליל מלחש
את ילדות הנצח

קובץ שירים
בקרי בי ברגעים (עגומים)
קדושים, תטמאי
בי אותך

הרהור
בדלי סיגריות נערמים
לשנות חיי

ארספואטיקה
מקיאה, את עצמי
מתוכי והלאה

געגוע
אני חופרת במקומות חשוכים,
מדליקה את האור
ושורפת נורה
שכבתה כבר מזמן.

זכרונות
שכחתי, את הקפלים שקמלו אותך לאפר
זיכרונות. את יודעת,
הצבעים לא נמוגים

אמונה
ענני הסוכר נמוגו לצמר גפן בפתיתי הגשמים
שעברו, חלפו אל כבשן המדרכות המהבילות

אכזבה
בתום הסערה, שהשלת אותותייך
כאבק.
-
ותימוגי.

אהבה
את לי
מה שאיני

אמונה
יש משהו שבור לדעת אותך על פני תהום,
בגיחוך אפוא, כציפורניים שורטות את שברי
החלום.

פני ראי השקר לומר לך יופי, ואין
בך דבר, לבכות בי אותך אל פי תהום פעורה, בינות בשחר
בסדקי הכתלים. אל תידום תוגתך כעפר, ואל נא תירא

הבתולה הקדושה,
ובנה, אני

סוריאליזם
ואני, בעצם, רק חומרים רעילים,
מתקצרת אל קצי

ואת, אל תאמרי לי
היותך

אהבה
שירי לי, את חיבורי הפחם המפרידים ימים
בקווים הפשוטים שבך, פרמי את החוטים שתפרו בי
מחטים פצועות, רק כך תוכלי
לדעת את הפעימה

אז הדלקתי עוד סיגריה,
לזכרך, שכבית
על שביל הטעויות הצהובות

צמד שירים
ארבע אמהות היו לה,
לבתי

שובי, אל חשכת סדקי הפחם
אולי הפעם, תוכלי לחפור בשקט הזה

ארספואטיקה
מתפזרת מעשיות לדוגמא, לצריבתם של חלודה ופיח -
הריכוזים שלהם קטנים. מטפטפת את קוביות הסוכר
לתוך התה, עמוסת קפאין.

ארספואטיקה
משי מילים מתחייט בחוטי התייל של חריצי הכביש,
מתחרש באחת ונמוג בלהט הכבשן

ארספואטיקה
שיירי קרניים רוקמות חלומות של עתות בין ערביים
במחטי האורנים ובפתיתי הצללים של בין שמש לאור

מטפטפת אט
בין הסדקים

קצרצר
שתקנו יחד - פיסות
שמיים

אמונה

מפעם לפעם, מותר
גם לזאב
בודד

נוסטלגיה
ובין ערביים, חשכת ליל טורפת, אפלולית רקיע בחריש
כוכבים, להצמיח שיבולי ילדות

כשתצלי זיו שמש בזרי הדפנה, ראי
את טפטופי האור בין הקפלים
הצוננים.

אמונה
לא בי נפלה השלהבת,
אלא בערה בי

אגלי הטל משירים את קורי העלעלים מן העפעפיים
בתום הליל, מכסים בשמיכת אור בוקר את השביל

אהבה
כצוף הנחלים השוטפים בך,
זיו צחוקך המהדהד את הכתלים, אט

אהבה
אני מלנכוליה בהתהוות,
ואתה,
קורי עכביש ממאירים

מצב
גן של שושנים נטעתי בלבי,
השקיתי את הפרחים היפים מדי יום ביומו, וייחלתי
עלעלים קטנים צמחו לשושנים הקטנים
שאך החלו לפרוח,

לקור של חורף אמיתי, אחד כזה שיאפיל את השמש
לאפור שקט, בחוסר הוודאות

כמיהה
היני במזרח, איה
המערב

אהבה
מרצד לאור כירח, מתכרבל בקרניים
גבעוליות על כר אגדות הדשא

ארוטי
נטרפת,
מאפרת אותך
אליי

בשקט, בשקט, הצעדים נמוגים
ועצים קלי צמרת מתנודדים ברוח

עד אקמול ואתכלה. התגעגעתי
לקימה הזו,

בקפה ללא סוכר ועולם תלוי
על בלי מה

קצרצר
עייפתי כבר,
פרח שלי

נוסטלגיה
אני לא מרוקנות מאפרות.

כמיהה
את מעשנת אותי פסיבית,
נושמת את אפרי לקרבך.

ארספואטיקה
אבק פיות, נמוג
בלחישת עצים
במערומם.

ארספואטיקה
אני, כאבק פיות, אתן
לך
מעוף.

ארספואטיקה
אני, איני בך, ואתכלה
לרסיסים, כצל שביר.

ענף להיאחז בו,
לתלות עליו -
בדידות יומי.

דמעות של בדידות החלו לרדת,
המלאכים בוכים.

אהבה
אל שיירי הסוכר שפוררת, לסמן דרך אל סופה
בתום היער - גיחות העשב הפורעות את הרוח.
-
בת קול תכרך לולאות סביב האצבעות הפצועות

שכול
נטיעת השלכת לא לעד,
ודמעות לא יחרישו
ובבוא העת יגלידו אף הן

צמד שירים
צרצרים פורעים דשא ברוח החום
אל זמירות הענפים המתקשקשים, בנשורת עלעלים
נוטפי תום.

אמונה
צחקת כשפרשת את האצבעות
לפצפוצי האדים
המבעבעים.

ביקורת
הדמויות שלך מתחברות לאישיות שיוצרת אותך, לאישיות שהיא לא
שלך.
תתעוררי ילדה, המסך כבר ירד, הקהל כבר הלך הביתה.

אפילו סופת ההוריקן
בקצו של
עולם חרב

תחושתי
כשיעלו השמשות, תתנדף שכבת הקיץ הכבדה לרוחות האבק
הסתוויות המתממשת לימים של סליחות.
התלהמות הזגוגיות החמה תתרופף והמכחול יטשטש את כפלי הענן
לזרוח הלבנה.

כשתבואי, באין החושך,
אני מקווה שאזהה
אותך, בין כל השבילים העקלקלים
ואבק הדרך

כשתדעי, להבחין
בין מים למים, בין המדבר לאוויר הלח
תוכלי, אולי

געגוע
שירי בי, כצל שארעד לך - כשתעזביני
אל אור השמש שאבער בי לתת - כשם שאהבתי אותך, עד כלות
ולא נותר בי דבר - לזרוח לך יום - אני אשכח ממך והלאה, בעוד
אתמוסס

צמד שירים
האספלט דואה. חום הסהר טווה את קרני-העכביש;
תילים של קורים, נוטפי שירה

דמעות קטנות נושרות בין טיפות הגשם,
ועלים חיוורים יישרו איתן.

אהבה
לו נפלה בתוכי
השלהבת, כגחלים
לוחשות

עצב
שקיעה שטובעת בערפל הסמיך,
תטבע שוב מחר בשנית על דמעות אבודות,
על פרחי הסתיו המבקשים נפשם למות.

אמונה
ממתיקה את אבני הסוכר בנטיפי החצץ שנותרו ממדורות החורף.
שדופת הנחלים הפורצים בך את הסכר הכבד מטלטלים
אותי ואותך, כעשן הסיגריה שעיפרתי לנשימה חורקת

קובץ שירים
לכי לך, ילדתי,
רעייתי, לכי לך
אל הניכר

אמונה
השנים בינינו געגוע טרי מדי, כבשן הסרפד לאור הסהר
כעמוד האש - תוכחה לגשרים שרופים.

שובי. אל חשכת הימים שצעדנו, להאיר לי נדודים שארחק

אמונה
הסנה יבער גם בשבילי,
ותדבר גם אליי

געגוע
יש לי מין נטייה מוזרה כזו, לפתוח פצעים ישנים
ולקלף עד זוב דם,
לגלות את הכול.

אהבה
אני, כצל לאורך - בין הסמטאות החרוכות, כסהר
נוטף ברסיסים אל הנצח - בהרף עין, כפסוקו של חלום

טרם יקיצה.

קצרצר
לפתוח את ברז מים החמים,
טיפות טיפות של ניקיון.

אמונה
למנצח מזמור להשם
לתועים בשבי

השקיעה התאבדה לתוך צללים של חשש
ירח שחור נגלה מבין העננים

לו הייתי
יפה -
כמו הפרפר

קובץ שירים
אני בחזקת אחד שווה
לעצמי בלבד

קובץ שירים
אראה דרך זכוכית סדוקה,
אותי ואותך
כפי שאולי יכולנו.

קובץ שירים
תחת עץ
האיקליפטוס
שתקנו יחדיו

אהבה
באין מילים - תאמר לי
כאחיזת היד המגששת

אמונה
המילים חורזות אל סלסולי העשן וריאות הפחם,
שאיפות הטבק צוללות את השירה, מרמזות את שברירי הקפלים.
הנצח נאמר;

נשרתי - כעלה קמל,
ונזרקתי, כמו
בובה שבורה, עוצמת עיניים - כדי

ניצני סגולה יקירים
פן תיעורו ממרת שנתכם הנוגה
עליכם נחים על מרבדי אדמה חרושת טיפות טל
עוד ירוקת גואה בהם

ללעוס אותם עד דק - לאפר ועפר, עד שלא יוותר
מהם, פרט למודעות האבל.

צמד שירים
לילדים אין כנפיים, יש רק אבק פיות
הגורם להם לעוף.

זכוכיות קטנות של יופי מדממות בשתיקה.
שברים של דמעות הלכו ודהו.
כתמים של כאב.

עצב
סיפור של כאב,
כתבו גלי הים על החול.
סופות של העצב,
שלחשו את הכול.

זה הדם של לבי שנשבר
שמדמם על פצעייך.
סלחי לי יקירתי,
סלחי לי שפגעתי בך בצורה כה קשה

אהבה
אני סדוקה, אליך
שתוכל,
להיכנס בי

ריח פריחת הסתיו
צונח בעלים
כמעוף החול בסופת ימיו

החיצים כבר נורו והאור כבה בשקיעה
אין אף אחד שפגע בי כדי כך
אי בי כוחות למות עוד,
אין בי כוחות

קצרצר
גם אני, בשם
הסקרנות, אקלף
את עורי מעליי

ארספואטיקה
עכשיו, כשהעלים מתחילים להתפורר
לאבק על המדרכות
באפור

קצרצר
תחת עץ האיקליפטוס
שתקנו יחדיו,
פיסות שמיים

אני השה, לעולה
אל המוריה, תחת שמיים רבים

אהבה
את לבי, אתן

צמד שירים
שתיקת החצרות אל שלהי צהריים מאובק בחום הקיץ,
נוטפת שיירי עלים דרוסים
אל סימטות אחוריות.
הדומיה של יופייך היא כבת הצחוק שנותרה להיתלות מעל האח.

בתליית הכביסה, בחוטים, חוטים של יום יום
השמיים חולפים את הימים, והם לא חולים יותר
מחליפים בין יום ללילה, לערב
ואת תולה את הכבסים, לאט, בזהירות

קצרצר
השמש כבתה אותך - לילות החסד שצרבת בי
צלקות של זמן עכור.

שכול
פעם תהיה, והיית

הסוכר חודר לעצמות, מטפטף בלגימה מהירה.
מביט ותר סביב כבלי המרפסת השוקעת אל הים, ונרגע.

בין טיפות קטנות, של גשם ראשית
הצבעים דוהים לאפור הסתיו
והשקט הזה, אולי

אהבה
אבקת הדבש מתמוססת לרסיסים של פטל, בין קרניים
של זיו הצחוק, בצהרי היום אל טפטופי הערביים

ארספואטיקה
מסטיק נמתח מסוליות הנעליים, בריצתו של האספלט
והצעדים נמתחים בדבק שנים והדן טפיפות הרגליים

אהבה
ריר השבלולים נוטף משפת המדרכה אל כרי הדשא המצטופפים
לקשרי הימים, בחסד

אמונה
על השלכת נרקמים למרבד הקטיפה שמכסה את השביל,
הגוונים מאדימים ומחווירים

צמד שירים
ספסלי החלודה קורנים לחוטי העכביש.
קרני הזיו חורכים את התריסים לאבק הדבש נמס בין נדודי השמשות.
השמיים תלויים על בלימה
וקרח שושנים.

אהבה
ימי שירך שהרית בתום הסהר הנחרך לבין התריסים הפקוחים
יולידו מחזור אביב שפרחת לי בין כריות הסוכר.

ואת, את יודעת מה זה להרים עיתונים ישנים מהרצפה,
ללעוס אותם עד דק - לאפר ועפר,

אמונה
אל המרווחים שפצעו השופרות את השמים
כקרעי ענן שנמוגו, טפטפו אל קוביות הקרח

אהבה
נטיפי הטל כובשים את כרי הדשא, עת ליל
כפות רגליים של שבילי קיבוץ יחפים, בין עטלפי פטל.
בדלי סיגריות גוויות לכביש אספלט יחיד - פוסע אט -
אל זיוה של בת הצחוק המתגלגלת בשיחים רוקדים לרוח

ארספואטיקה
צמר גפן נחכרך בנקישת העלים למדרכה
לצל המרבד, בתום החום
עת ערב - סהר בחריכים נוטף את התריסים לאבק
פיות, ודבש עטלפים

שואה
הם עומדים בשורה,
פנים מבוהלות. עיניים. ידיים.
אנשים.

את היית לי, כנטיפי טל שקופים - מושלגת אל בוקר
אפרורי, כאותות זרקורים - הבהובי שתיקה
למצוקה, שטרם ידעת זמנה

ותמאסי (בי), עד כלות
עולמך, החרב בי
לרסיסים.

אמונה
שיר ימייך, כמדבר חולות
מתפזר ברוח קרירה

אהבה
שירי לי
באגלי הטל, הבוכים
בך
היותי, כשהיני

ארספואטיקה
יש שהקפלים לא יסתירו - רק צילם כערפל הסמיך
הנוטה להתפוגג בחום הסהר

השמש תשכח בוקר מזדחל לאטו בינות שירת ספסלי הרחוב
שכתבת אותי לאפר - כלחישת עצים למערומם
מעלעליי, בתום הסתיו.

כעלה נרמס, נדרך
(בקנה, בין דריכות לפליטה)
בכפות רגלייך

בקנה, בין דריכות
לפליטה, את טוענת

אהבה
זמר, זמר לך
על טיפות הטל, הנושרות
תדיר

הקיץ ייטול את הלומי השירה כשיירי הבניינים המטים אל אור החום,

באדי אדמה המתבקעת,
כאלומות שדה המתאספות אל ידיים עמלות. יש שההילה מתמסמסת
ונבקעת מחריצי הזמן

אמונה
כי המנצח מזמור דוד להשם טרם נפל בך קרבן; את כפרי אדם שתול
על פלגי המים הרבים בך, נעקרת עבודה זרה - כעשבי הבר
העקודים.

בדומיית החצרות תשקוט הלבנה, פן יידום רחש
קליפות האגוז הפריכות - מתמוססות
לצלליו של אבק, הנרמס תחת יראה בדקדוקי הזמן, כעלה
נסתר בעובי היער

מבעבעת צילם של עצי הזית,
צומחים שירייך שקברת תחתם - חיוורת מבעת לתלישת יומך
על מילים נעדרות.

נביעת הכיכר ההומה, מבעבעת צילים של עצי הזית הצומחים
באמצע כביש רחובות סואן, צומחת חיוורת מבעד לתלישת היום-יום

מסוגלת לברוח מתי שרק רוצה,
מסוגלת לצעוק את כל מה שרע לי,
כל מה שטוב

את שייכת לחום הסתיו ולשירי החסד, אין בך שיירים
של רוח עקרה, כמו ידעת לי את זיו עינך, כמיתר שפקע בי - כבת
הצחוק של ילד, שהזמן אבד לו, בין ימי התום - בנדודי השמשות
אל ימים שעברו בי, דרכך

כי אם תתרכזי מספיק חזק, תוכלי לזכור בערפל
את הריח, קודם כל הריח
ואם תתמוטטי מספיק חזק, תדעי

קובץ שירים
שיריי עוטפים אותך בנייר הצלופן. את לי כקרניים הנותרות
כשהאור כבה, עת ליל לגרש הצללים.
סוהרת מרציפן ותפוחים מסוכרים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני נופלת. אמנם לצורך עליה למדרגה גבוהה יותר ולשם הבקיאות
בירידה כמו גם בעליה, אבל אני בעיקר נופלת. לבד. בחושך. בין
הכסאות - בין אמונה לכפירה.

יש משהו שם, בשמיים האלה, האפורים והקרים, שנראים כה קרובים
וחסרי כל.

ביקורתי
נשארנו ללא גבול. כששום דבר הוא לא חטא והכל בגדר המותר.
נשארנו קליפות מרות של מה שפעם פרח והיום רק מתעסק בכמה יפים
עלי הכותרת, כשידוע לנו שסופנו להתפורר, ושאין לנו מספיק להעיף
ברוח, מספיק לזרוע התחלה חדשה.

ביקורתי
את יכולה לפגוע ולהרוס ולהרוג אבל תמיד, אבל תמיד תהיי הקורבן.
את לא יודעת לשחק משהו אחר. אין נפגעים בסיפור הזה. רק את. את
הקורבן התמים שהוכיח לכולם מה זה לצלוב אותו.

ביקורתי
תטביעו חותמכם באין ובכלום וזה לא משנה שתתרמו להכל ולכולם כל
מה שיש בכם, תעניקו עד שלא יוותר, עד שתהפכו למה שהנכם באמת -
שקופים.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

נוף
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

שואה
אל היצירה
כיצד קרה הדבר, זעקו הנותרים, והמענה כה איחר לבוא...

נוף
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

שואה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

שואה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

גלויה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

נוף
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה

שואה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

נוף
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

טבע
אל היצירה

אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

נוף
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

שואה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צבע
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

צבע
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

נוף
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
שמן על קאנווס
אל היצירה

שמן על קאנווס
אל היצירה

שמן על קאנווס
אל היצירה




אל הארכיון האישי (94 יצירות מאורכבות)
כמה פעמים ספרת
עד עשר ולא יצא
שום דבר?

רפי פרסקי- סופר
סתם


תרומה לבמה





יוצר מס' 77516. בבמה מאז 5/7/07 22:37

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעופרי-אור אלאלוף
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה