|
 
דב בשמו האמיתי, הוא גבר בן כ- 65, נשוי, שעוסק
בכתיבה עיתונאית שנים רבות, בתחומים טכניים.
מאז ומתמיד הורשה וידע לאהוב את המיניות שלו, פיתח
וטיפח את עולם הפנטזיות הארוטיות, לצד החיים
האמיתיים והרגילים.
דב משתדל לכתוב ארוטיקה מעודנת מעט יותר, מרומזת
ומשאירה מקום לדמיון, ממש כמו החומר שהוא אוהב
לקרוא!
ואז, בזכות שילוב של תאורה מכוונת היטב ונקודת מבט מוצלחת, הבד
השחור הופך לכמה שניות לרשת דקה וצפופה, אך שקופה כמעט
לחלוטין,
|
"אם באמת תעשי מה שאני רוצה, אז כן".
היא הקיפה במבטה את הסביבה המבודדת. לא היה סימן חיים סביבנו.
ידיה התחילו למרוט את שולי מכנסיה באיזור הכפתור, עיניה
נעוצות בעיני, נמשכות-נמנעות ממרכז גופי.
הינהנתי.
|
הבזק של איברי אדם משתלבים בשחור לבן חלף במוחי. זרועות
שחומות, שריריות אוחזות במתניים בהירות, מרימות גוף נשי עירום
לחלוטין בקלילות מדהימה...
אותות חשמליים זרמו בזימזום במורד גבי, מריצים מסרים מסעירים
למוקדי ריגוש, פי יבש, החמימות הזו למטה...
|
היא אמנם אחרי בתור, אבל אין לי שום בעיה עם זה שהיא פילסה את
דרכה בין הממתינים, קצרת רוח, כנראה, לסקור את תכולת המקרר,
והנה גבה אלי, וכבר לא חשוב לי בכלל מתי תורי, כיוון שאצבעות
ידה עוקבות ברוך אחרי קימורי אחוריה, קצותיהן נשלחות אל מתחת
לג'ינס הרפוי, מרח
|
"ישר למקלחת", היא פתחה לפני את הדירה, שחלקה משרד עורכי דין
בשעות היום. "כולך אבק". היא ממש דחפה אותי לחדר אמבטיה מיושן
וענקי, לא ממש מאפשרת לי לסגור את הדלת. "אני כבר מביאה לך
מגבת."
איך ניחשתי הנחיה בוטה להתפשט אני לא זוכר, אבל כשהיא חזרה עם
המגבת אני
|
היום באתי ערום לעבודה (לא מין!)
וזה בגלל העוזרת החדשה (אמרתי לכם שזה לא מין? אז תאמינו לי).
|
התפשטתי, תליתי ונכנסתי לאחד התאים, מכוון לעצמי זרם חזק ורותח
כשאהבתי.
בעודי עסוק בחפיפה נמרצת, קלטתי שעוד מישהו נכנס למקלחות.
|
היא לא שינתה את תנוחתה: "נו, בוא כבר!" צרידות שלא הייתה קודם
מרסקת את מלותיה
|
"גם אצלך אין חשמל?" הוא מלמל, נבוך
"זאת לא הפסקת חשמל, אני הורדתי לך את הפקק" אמרתי בתקיפות
משהו. "אתה לא יודע שאסור לעשות רעש בצהרים?" המבוכה הבולטת
מסמסה את שארית התקיפות שאזרתי. הוא נראה כל כך פגיע...
ועירום!
|
אני ברחוב ריק לחלוטין הולכת לעבר תחנת האוטובוס, ומכנסי
הג'ינס הרפויים שלי מלטפים, נוגעים לא נוגעים, פעם כאן ופעם
שם, ירכיים, אחוריים... אריג גס, הרבה אוויר, חלקי גוף רוטטים
עם כל דריכה, נוגעים זה בזה
|
כבר התחלתי לחשוב על צעידה ארוכה, כאשר אזני זיהו רעש מוכר של
ווספה מתקרבת. המתנתי בתקווה, ואכן, איך שהווספה נכנסה למגרש
החנייה ורוכבה קלט את מצבי הוא פנה ישירות לעברי. אז כבר
הבחנתי שמדובר ברוכבת ולא רוכב. שמלה פרחונית התבדרה סביב
רגליה. דבר נדיר, בחו
|
"תשמעי," קברתי את פני בשערה, מכוון לאזנה "אני לא עשיתי כבר
הרבה הרבה זמן ומכל זה אני תיכף גומר"
היא התרחקה ממני בחטף, הסתובבה ודחפה אותי לאחור באצבע שלוחה,
מושיבה אותי על המיטה.
"חכה רגע"
|
ירכיה העגלגלות להתפקע התחככו זו בזו בעדינות, קימורן הפנימי
נסוג מעט כלפי חוץ בהשאירו חלון אור קטן...
-"נו, מה אתה אומר?"
|
פתאום הרגשתי שהמבט החוצפני מונח עלי שוב. הרמתי את עיני, ואכן
הבחורה הסבה את ראשה אל מעבר לכתפה, לצד ראשו של אחד ממלוויה
ושוב הישירה מבט, חוצפני ומאתגר, אבל הפעם גם מצועף משהו,
לעברי.
|
אני סתם עובר ליד ביתה המרוחק משהו ומורם מעל הכביש. רק אחרי
שהרימה את קולה תפסתי שהיא קוראת לי מהמרפסת, אחיה הקטן לידה.
היתה נחרצות בקריאה שלה, כזו שאומרת "חשוב לי שתתעכב אצלי
עכשיו", ואיזו הזמנה, משהו שונה ומבטיח, משהו שאמר: "הפעם כדאי
לך באמת..."
והיי
|
בכל זאת הרגשתי איזו הפרעה באוויר. היד המחבקת שלי, זאת
שניסתה להרחיב את תחומי הכיסוי, נרמזה שלא להרחיק ולהעמיק יתר
על המידה. רמז שלא היה בו משום ההצטעצעות של נערה ביישנית,
אלא משהו אחר, שלא היכרתי. משהו ענייני שאמר - "עוד רגע. זה
יבוא, אל תדאג, רק תן ל
|
את מהולנד" .
איך ידעתי? נו באמת, לפני חדשיים חזרתי משם. כל מה שרציתי זה
להכיר שם מישהי. 6 חודשים הסתובבתי, פגשתי, התאמצתי, בעיר
הגדולה, בעיר קטנה, בכפרים...
"מאיפה את בהולנד"?
זה יכול להיות מליון מקומות, לא? ואמסטרדאם, אפילו שחרשתי
אותה הרבה
|
הפעימות המוכרות ותחושת הכובד ההולך ונבנה בקדמת גופי חידדו את
המודעות לעובדה שבכל זאת, אני ערום לחלוטין במקום פתוח, ושזה
לגמרי לא מתאים לעמוד - תרתי משמע, ככה על חוף הים.
|
"תתגלח טוב טוב", מלווה אותי ההנחיה כשאני נכנס למקלחת, ונותנת
יותר מרמז לבאות...
|
שקית. מאיפה מביאים שקית בשבת בצהרים ברחובה הראשי של עיר
שמתגאה בנקיון רחובותיה ואינה מפירה סטאטוס קוו שבתי ?
|
הנערה שלי כאילו בת חמישים,
כולה חיוך ונמשים...
...עכשיו מה שנשאר...
מה שרוצה כל זכר -
|
"אנחנו נשואים 40 שנה ואת עוד לא יודעת שאי אפשר לעשות לי דבר
כזה? וכאילו שלא אמרתי לך כמה זה חשוב לי. מה כבר אני מבקש?
|
|
|
נרקיסיזם, זה לא
משהו בבוטניקה?
האדמו"ר לא מבין
את הפסיכולוג
שלו. |
|
