|
כל כך רוצה לצרוח
לצרוח את הריקנות שבי החוצה
|
געגוע בקו המתאר
מתחיל בקצות הבהונות
עולה לאורך הרגליים
מטפס עליי מבחוץ
עוטף אותי
וגם כובל
|
כמיהה לתהום
לנפילה, להתרסקות
להבנה שאחריה
|
לעיתים אני עוד שבה אליהן
שולה אותן, דקה אחר דקה
ונושפת בעדינות את האבק החוצה
|
את נסחפת בזרם שלא את בחרת
את נסחפת כשבעצם את רוצה לצוף
|
לאן נעלמה הילדה? היא נאבדה לה בין הדקות, שנערמו זו על גבי זו
ונהיו לשעות, לימים, לשבועות, לחודשים ולשנים. היא חבויה לה
במקום בו אין לזמן משמעות, היא חבויה בזכרונות שצפים ועולים כך
סתם, משום מקום, לפתע פתאום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
