[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עודד ויס
אחותי, אני חקלאי גזעי!

http://www.facebook.com/OdedWeissOfficial
 
מוזלמן


אל היוצרים המוערכים על ידי עודד ויסאל היוצרים המעריכים את עודד ויס
יליד קיץ 89', בן קיבוץ יטבתה.


גם ב-Facebook:
http://www.facebook.com/OdedWeissOfficial

וב-YouTube:
https://www.youtube.com/OdedWeissChannel




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
היא מיד הרגישה כאילו לא באמת פקחה את עיניה, כאילו התעוררה אל
תוך חלום; מולה ראתה את חדר השינה המואר באור הנעים של מנורת
הקיר, וצבוע בצבעי השקיעה שהעמיקה אט-אט בחוץ. ערב שבת. היא
השפילה מבט לערימת הבגדים הנקייה ומסודרת שנחה בקצה המיטה;
חולצת השבת הלבנה והמ


לרשימת יצירות השירה החדשות
כקשת קמורים דילוגיו
וגבוהים כשלפי התירס זינוקיו
אך כה מעודנות הן עקבותיו
ולעצמו התווה דרך וקו
על הערוגות בל יוותרו פסיעותיו

ישנה את
חיוך רפה מעטר שפתותייך
יפה את
אגמים של סומק בגומות לחייך

נם גדי בחיק הזאב
ותינוק בחיק הדוב
מעורסלים עייפו בזרועות העשב
לילה טוב, לילה טוב

אל תפנה את מבטך לאחור
מכפרך מיתמר עמוד עשן שחור
אל תעצור להשתאות מהנוף
עם הסופה הבאה גם הוא יחלוף

אהבה
אבוא אלייך כשיפשירו השלגים
מדלג כצבי בין הפלגים
במורדות ההרים, כאחד העופרים
ארד לרחוץ אתך

טבע
מתחלפת שריקת
הרוחות הקרות
בשריקות מחזרים

אהבה
לב שדה פתוח
שמלת קיץ לבנה
פשוטה כל כך עומדת
מחכה לחתנה

יחסים
נו, גרשי אותי מהמיטה
לא תועיל לך מחאה
נו, נפצי את כל הכוסות בבית
לא תועיל לך מחאה

כעס
שפתייך יבשות
כאילו כל זכר שמצץ אותן
שאב מהן קצת מהתשוקה

אהבה
הו איך שהוא יוצא, עולה,
חוזר ומחזר
אבל אני פשוט אוהב אותך יותר

אתם יכולים לאסור עליי
לכתוב על המצב
מעולם לא צעדתי בתלם דמים
מעולם לא רצתי רצוץ נפש אל הקרב

הומור
האספלט והפיח שחורים משחור
והיום כה דחוק ורצוץ
אז רדי בשביל העפר הקרוב
ובואי לקיבוץ

אכזבה
את רוצה שנאהב כמו בשיר של ספרינגסטין
אהבה פרועה, אהבה אמיתית
שאת תהיי לואיז ואני אהיה ברנרד
לבכות כשאת שוכבת איתי

שואה
יש לי בית בארץ רחוקה
חסר גג וקירות
בלי משפחה שמחכה
יש לי בית בארץ רחוקה

פואמה
בכתבי על גופך
משורר לא הייתי
כי כופר
כי חלאת אדם

בלדה
אמר המלח אל הקפטן
אבד נתיבנו עם ליל
כי כבו כל המגדלורים
בכל ארצות תבל

תחושתי
זרקור מתמקד
על המוקד אני עולה
על הבמה
בעירום מלא

זוהי מלחמה מודרנית
אך בדיוק כמו פעם
הגפנים של עונת השרב
יניבו רק ענבי זעם

מחאה
ברחוב הראשי
הכלה המדממת
יושבת בשמלת כלולותיה המוכתמת
על אבני השפה
והעוברים ושבים
מברכים אותה בחום על עלומיה הגנובים

כאב
את כמו גאות
את כמו שפל
לבי הוא החוף

קינה
גיבורים מתים
בשפתיים חתומות
לא בוכים על גורלם
לא מעוררים תשומות

אכזבה
דקה אחרי חצות
משהו זול בקסם
דקה אחרי חצות
נחנק סיכוי לחסד

אודה
נסדקו העננים
ושילחו חצים של קור
עת נדרכנו לעוד קרב
בין בני-חושך לבני-אור

ביקורת
על נהרות בבל ישבתי
ובכיתי ללא הכרה
עם נערות בבל שכבתי
לא חוויתי שום הארה

אהבה
איך הוא ניגן
שירים של ילד מאוהב
כמה ניסה
לשתוק בפני יופייה לשווא

בלדה
תריסר זוגות צלעות לי יש
עוד מימי בראשית
אך מכולן מפריעה לי
רק הצלע השלישית

זכרונות
כוכבים מתים
לא מגשימים משאלות
בואי שוב הלילה
לדיונות הכחולות

הגות
כשתלך בדרך הזו, הנפתלת
זכור כי רבים כבר הלכו בה לפנייך

מחאה
ההמונים לפידיהם הניחו
האדונים השחיזו עקבם
העבדים מרדו ואז המליכו
את התגלמות הקיא שבקרבם

כמיהה
אולי אם תבקרי
בחלומות שלי עלייך
את תתעוררי אחרת

הלל
הבו לנו עוד מהמריר והקריר הזה!
נריק כוס אחר כוס,
עד שרוויים נקרוס,
כי בפחות בחיים לא נתבזה!

הלל
באם נקי ואם מהול
מהקיבוץ ועד הכפר
אין תרופה טובה יותר
ללב המיוסר

קינה
ולפתע
נאלמו כל הרחובות דום
והפעם
היה זה דם

בלדה
את הפרח וחיוורונו
חיזקה אל לוח שריונו
והוא נשבע לה
עוד אחזור
והפרח בשערך אשזור

ביקורת
אצילי הביקורתיות
התקבצו מכל פינה
מתקיימת הצבעת
אי-אמון במדינה

שכול
השירים העצובים הרדיו
הימים המסומנים על לוח השנה
השמחה ההיא שנחנקה בו
איך הוא חיבק אותי

אהבה
כשהלילה מצית כוכבים בשרשרת
ומאפר על המרבד השחור מעלייך
את יפה כתמיד ומתמיד מהורהרת
אם נפלאה באמת אהבתי אלייך

כאב
ים זהוב רוגע
בינות קירות זכוכית
מעיין נובע
של נחמה רגעית

געגוע
בערוצים שבכריות אצבעותיי
זורמים נילוסים של הריח שלך
בין הבליטות הקטנות שעל לשוני
עוד משתרכות שיירות של הטעם שלך

ביקורת
תנו לי רק משאלה אחת
אני יודע כבר מה לבקש
חלום יחיד ופשטני
אני להגשים מתעקש

כשתשמעי בבוקר
את תפילת השחרית
בקול מנומנם
של המשכימות בציפורים

האמנם סובב העולם על צירו?
היעז הגולם לקום על יוצרו?

הלל
חמש אחרי חמש
מעיף מבט
אל החלקות סביבי
בוקר בשדה

ביקורת
למה שלא תירדם כבר ילד?
דאגות זה למבוגרים
בתוך ראש כל כך קטן
אין מקום להרהורים

ערפילי
כמו פרח חבצלת היא סגורה ביום
כשהשמש מצלילה את דמותה
כשירח קורץ לה כעין חלום
פורשת את עלי כותרתה

אם לא תבכה ינעצו בך עיניים
אם לא תצעק שתיקתך תרעם
אם לא ביאוש תחרוק שיניים
אזי לא תוכל להיות כמו כולם

ביקורת
והבשר שורף
כמו פצעים מחוטאים
כשהים שוטף
את כל החטאים

ייסורים
אילו יכולתי, הייתי מנגן לך
את כל המנגינות שלי
באצבעות שבורות
רק כך תדעי בכמה

כאן המקום
אליו נקוות הנשמות
כאן הפסגה
של כל החלומות
כאן המפלט
לכל מי שבורח
עת שוקעת השמש
ומפציע הירח

קינה
כוכבים נופלים בסוף הקיץ
כאילו השמיים משילים את עורם
הם כולם מצלקים בשובל את השמיים
כדי שלנצח נזכור את אורם

געגוע
את כל שאהבתי בך רשמתי בדיו
ואת שחשקתי בך זבתי בדם

ייסורים
ההילה הבוהקת, המשתקת הזו
החובקת את אישונייך סביב
היא כמו זר של ורדים שזורים זה בזה
לכתר קוצים מענה ומכאיב

אכזבה
לא נתנשק עכשיו
אמרת לי
וגזרת עליי
גסיסה איטית עם אי בודד

בלדה
להריח את החופש המתקתק,
לראות את הצבעים הצובעים את עולמו,
להיזכר שנית בכל מה שכח,
לצייר בשלל גוונים את חלומו.

כל החיילים כבר שבו מן הקרב
וכל הבוקרים חצו את גבול המערב
ואתה במקום לשעוט אחריהם בדהרה
יושב ושר ליד המדורה

לך נערתי שעל הכרמל הירוק
בעיניים דומעות מגעגועים ואבק
רשמתי שורות בדיו כחול עמוק
על השכול ועל אומץ לב שנשחק

אהבה
זוג ידיים שלובות
שאותן לא תפריד
החזקה שבסופות.

ביקורת
וכשהיו בדואר מקבלים את המכתב
"הסתער תמיד ראשון, אהוב, אהוד, עניו"
אמא הייתה תולה אז שלט על הדלת
"כאן מתים בכיף למען המולדת"

הומור
הנה הקיץ הקיץ
והשרב מכה
ובלבי נשבעתי
כי בלבך אזכה

ייסורים
אם תשוקתי לך מלח היא
ויופייך שקול למים
כי אז גם האוקיינוס אין בו די

ארוטי
שחור ולבן אני ניצב לפניה
כמו מעבר חצייה למדרס תשוקותיה
שוחרות את הטרף, מנבאות לי עיניה
איך תחנוק את הגבריות שלי

זכרונות
קוביית קש, היא עליה שעונה
חג שבועות, היא בשמלה לבנה
צופה בה מרחוק, מתבוסס בבושתי
משחקי המחבואים של ימי ילדותי

אהבה
היא רוקדת מולי
והיא אפילו לא יודעת
אני קורא בשמה
מטיל ספק שהיא שומעת

מקום
במטלון
פינת זבולון
הזמן עצר מלכת
ומחוגיו חדלו למנות מכבר

בלדה
קול עורות מתוחים ושמונה מיתרים
מטפס וצולל,
מהדהד בין רכסי ההרים.

בשמיים שלך עננים הקדירו
טיפות קטנות של גשם על ראשך מטפטפות
שחורים כתהום את שנתך הדירו
זולגות דמעות הרקיעים, את בטנך מלטפות

קינה
ברגליים יחפות
אל הגבעות החשופות
הוא העפיל עם שחר
להתבשם ברוח

בדידות
היא מחכה בקצה הרחוב
אביר על סוס לבן
מחכה יפה עד כדי לכאוב
קח אותה מכאן

שואה
אתם, ששיננתם
את שמות הנטבחים
וגזרתם שאול תחתית
על כל המרצחים

תחושתי
עוד מעט נרגיש טיפות של גשם
עוד רגע נרוץ יחפים על הדשא
והזריחה כמו שמיכה
תכסה את התשישות

קצרצר
רב הספיר בעינייך
כחול
אשר על שפת הים

מקום
על קו הגבול המצטייר באופק
על קו הגבול בין הלילה והיום

זה לא חדש
זה העניין
צניחה חופשית מראש בניין
אל לב תנועה סואנת
כחתלתול תוחב ראשו
לגביע השמנת

רומנטיקה
עלה אז ניחוח של רוח חופשית
קול צהלות וריקודים נישא בחובה
ואנו היינו קלועים זה בזו
כצרור של תבואה, עומר אהבה

ביקורת
ואז כשכל האון שלי עומד כבר בניצב
את פותחת
בדיון על המצב

כאב
מקלף את העור
אבל נשאר על מדים
את לא חובקת חייל
את מחבקת פחדים
איך בכלל אתחיל להסביר לך
את כל מה שעבר עליי?

הגות
הכל סבורים שלזמיר יש קול זהב,
ומהללים את שירתו בהכנעה.
אך אולי יסכימו פה אחד כל הציפורים,
שהזמיר זמר פשוט זוועה?

בלדה
שפתיה לוחשות
אל מסתרי כנף סמויים
את קרעי נפשה
את מיתריה הקרועים

רומנטיקה
בואי
פרוצה בכחד
בואי
קרוצה מפחד

ביקורת
אבא
למד אותי את שמות המלאכים
הן בקרוב אהיה
אחד מהם

אהבה
אהובתי היפה
כשדות קוצים בוערים
את פרחי הואדי ואבני הצור
אקלע ואקשור לך כתרים

געגוע
צרור בתים בתפזורת חלקית
מוקדשים במלואם לרחוקתי שלי
אלה ילחשו באוזנך את שירי בצרידות
ויסוכו אותך תחת ממטרי הבדידות

הנבואות הן רק שקרים לבנים
סמי הזיות לתקווה ולתודעה
מחר אחצה יבשת או שתיים
השאירו צליל אחרי ההודעה

ארספואטיקה
גדשתי עיניים קורים אדומים
טשטשתי גבולות בין לילות וימים

פיוט
הרדופים מפלג הנחל
כי דודך רוחו טובה
ערב שישי עומד על הפרק
רוחו קרירה נושבה

הומור
הושיטו את כוסכם קדימה
וודקת-שפל מיזגו פנימה
וברווח שנותר
איזה מיץ-זבל מסוכר

זכרונות
ברחוב סואן ומנוכר
בכית מול כל העיר
אולי מיליון שירים
כבר כתבו על ניו-יורק
ורק עלייך
אף אחד לא כתב עוד שיר

ביקורת
נדד פייטן על הדרך
בארצות המערב
בדרכו את ארמון המלך
עם גיטרה על הגב


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אורבני
אל היצירה

שואה
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
אם שולחים דואר
לרשות הדואר, הם
מעבירים את
הדואר לעצמם?




תיש שיכור


תרומה לבמה





יוצר מס' 28048. בבמה מאז 10/11/03 10:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעודד ויס
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה