|
And the world's got me dizzy again..
You'd think after 28 years,
I'd be used to the spin
and it only get worse
when I stay in one place
so im always moving around
or going away..
Bright Eyes
כעסתי עליו.
אוי כמה שאני כעסתי עליו שלא טרח לציין את העובדה שיש לו
איידס. פרח לו. לא עלתה לו האסוציאציה.
|
11 כדורים, ועוד הרבה נוזלים שמריחים כמו וודקה, זה מה שהרופא
אמר שהוציאו ממך. נראה לי שהיה שם גם הרבה עצבות, אבל לזה לא
נראה לי שהרופאים שמו לב.
|
הכול נראה במקום חשבתי לעצמי, ולחצתי את ידה.
|
היא ענתה לי שלפי חוקי המדינה, אנשים שמתאשפזים במוסד לחולי
רוח מרצונם אינם יכולים להשתחרר משם לפי החלטתם, וצריכים להיות
במוסד שנתיים לפחות, ורק לאחר שהוועדה לשחרורים תאשר את בקשתם,
רק אז יוכלו לצאת, ואמרה שאת כל המידע הזה צוין לפני, לפני
שחתמתי על המסמך.
|
אני נוסע במרחבים הירוקים של הצפון.
מרגיש חופשי, אבל החופש הוא רק אשלייה זמנית.
בורח מהצבא, בורח מהחיים, בורח מעצמי.
את הפלאפון כבר ניפצתי מזמן. אני כבר לא צריך אותו יותר.
שיזדיינו כל הקצינים וכל הצבא הזה.
לא ממש אכפת לי שיהיה לי דפוק.
כל הצבא הזה דפ
|
הפיסה האחרונה שנתלשה ממנו הכאיבה לו, וגרמה לו לקרע.
|
החיים מלאים בחלונות של הזדמנויות שנפתחים ונסגרים, אבל הם לא
נעלמים. אף פעם! רק עוברים למישהו אחר.
|
לפני כמה ימים התקשרתי לחברה שלי ג'ני ואמרתי לה שאני הולך
לגלם עכשיו תפקיד של פסיכי?
איפה? - היא שאלה אותי.
בחיים שלי - עניתי.
|
תראו אותי. ילד בן 26, חי בדירת חור בדרום ת"א, משחק ספיידרמן
בסוני פלייסטישן כל היום, וחצי מהזמן, אני ישן. מערכת יחסים
רצינית אין לי כבר שנתיים, והבנות שאני איתן, זה בנות שאני
פוגש בפיצוציות לאורך הרחוב שלי, כשאני הולך למלא את המקרר
קצת.
|
הסתכלתי על הקופת משקל של הגרעינים, מעליה היה מודבק שלט:
"לחייך לא עולה כסף". הבאתי חיוך צדדי כזה, אחרי שקוראים משהו
מתחכם, אמרתי למוכר "שגם לבכות לא". הוא אמר:"מה אתה רוצה? אני
רק מחליף מישהו, שש שקל בבקשה"
|
כששכבתי אז, יום לפני יום ההולדת ה-20 שלי, חשבתי לעצמי
שכשהיינו ילדים הכל היה כל כך תמים ופשוט. נהייתי מאושר אם
הייתה יוצאת לי מדבקה נדירה של כוח המחץ, כזו שאין לאף אחד אחר
בשכונה...
|
אם אפשר להגדיר את החיים שלי בשתי מילים, אז המילים האלו יהיו
קיצור דרך. אני תמיד חושב על הדרך הישרה בחיים, ומשם אני חושב
על איפה אפשר לחתוך. לפעמים אני תופס טרמפים, לפעמים אני משלם
על הנסיעה, ולפעמים אני הולך ברגל עד שיש לי שלפוחיות ברגליים.
אבל הכי אני או
|
עמדתי מול שתי התיבות.
ידעתי שתמיד זה יגיע למצב הזה.
להתמודד עם ההכחשה או להתמודד עם המציאות המרה.
|
שוכב על ספסל, חושב על החיים.
ארבעה חודשים עברו, והשמיים אפורים.
הדמעות לא מפסיקות לרדת,
וזרמים מטורפים עוברים לי בכל הגוף.
פתאום, אני מבין, שהכל היה זיוף.
|
מה שמשותף לשני הצדדים, זו הזוהמה.
|
לפני שחיברו אותי לגיליוטינה הצמידו לי לחולצה סיכה שהיה רשום
עליה - רוצה לאבד 5 קילו ב 2 שניות? שאל אותי כיצד.
|
שוב מוצא את עצמי מחכה מחוץ לשער הקיבוץ, ושוב אני נתון לחסדי
הבריות.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
חתול?
לא מתוקי, א-מא.
א-בא. |
|
