|
היא לא כותבת באמת, רק באשליות
לא כותבת משמחה, רק מכאב
לא כותבת שטוב לה, אלא רק כשהלב מתאבן בעצב.
היא לא כותבת באמת, אלו האצבעות שלה שמקלידות את מה
שהיא מרגישה בלי שהיא אפילו תשים לב.
היא לא מתכוונת לשפוך את הכל, לא מתכוונת אבל
יוצא,אין לה שליטה על זה.
היא לא יודעת באמת מה היא עושה פה אבל היא לא מכירה
שום צורה אחרת לפרוק את הרגשות שמציפים.
היא לא מאמינה שמישהו קורא את זה, היא גם לא מאמינה
שמישהו יבין.
ידעתי מההתחלה שהיא תשתדל למרר לי את החיים, ולי לא הייתה שום
אפשרות להסביר לה שאני לא רוצה אותו.
איך את יכולה לומר לאישה אחרת בלי לפגוע בה: "אני יודעת שאת
מרגישה מאויימת, אבל אין לי שום תוכניות לגבי בעלך"?
|
אני לא מכירה אותך אבל יודעת בדיוק
בדיוק איך אתה נשמע כשאתה לוחש את שמי
אני יודעת בוודאות לזהות את הקול
העמוק והסקסי שלך מודיע לי
שאתה אוהב אותי
|
כשיחדל הירח לשלוט בחיי
עת יעבור הליל את מפתן השעות
עבים ירחפו במרום
ושמים יראו גורלות
|
אף אחד לא אוהב
שמקשיבים לרעש,
שאון חיים שמתגלגל
ומלגלג,
|
קורעת קריעה על מותו של הרגש
חולמת על רגעים טבולים בשחור
מציתה הגפרור שיצית השלהבת
שתצית זכרונות שרציתי לנצור
|
יד תנענע עריסה ריקה
עריסה ריקה
והיא ריקה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
לפעמים יש לי
הרגשה שמישהו
מביט עלי
מלמעלה
עם רובה.
מוחמד |
|
