|
ובפנימיותו של נמרמר נמצא המושיע, היודע את הדרך,
ובכל אחד מאתנו יש משהו מיוחד שעליו לשמור.
---
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר להזכיר לה,
ואשיר גם באוזניה
עד שתפקח את עיניה
---
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה.
לעולם לא אשתנה,
אעשה את אשר ירצו שאעשה.
|
ילדים מסתובבים
עם מבט עצוב בעיניים.
ילדות אשר לא הייתה,
הפכה גיל ביניים.
|
מגוריו במחשבותיי,
ויום אחד, גם משם ילך.
|
אם היא לא הדדית,
זה בכלל משנה?!
|
היא שקטה מבחוץ וצורחת מבפנים,
מתקשה היא להבין את מרבית האנשים.
בסביבתה מרגישה היא לא קשורה,
שאיפותיה הגדולות לרוב הן אשליה.
|
לו רק יכולתי
שכל אשר ארצה יהיה שלי
לא היה נשאר מקום בחדרי.
|
להתבגר, משמע לא לראות להשתנות.
להביט בגעגועים אל הימים ההם, מלאי השמחות.
|
ביום אפל וקודר, בחורף אפרורי,
תמיד תראי את הצד החיובי.
קליפה צוחקת, קליפה מתווכחת, קליפה חצופה.
איך זה אשר תמיד רואים רק אותה?
|
העשורים שעוברים,
אותנו מטמטמים.
|
אני אשתגע
כי אז אדע
שאהבתי הסתיימה
|
האם נבחרתי מבין קלסתרים להיוולד?
האם אני יצירה גמורה, או לא?
|
חור אשר רוצה להתבלט.
בבוא העת לחזור למקומו הטבעי,
הוא שב. ומצל.
|
אינני יודעת מה אעשה מחר
אינני מתיימרת לנחש את העתיד.
|
|
|
אני איש של
מילים מועטות.
למרבה הצער,
אישיות השניה
שלי דווקא
מעדיפה להכביר
בהן.
זוזו לסטרי מתרץ
את נאום הפתיחה
של ערבמה ה-26,
שנמשך שש שעות,
שלוש דקות
ובקבוק מנופץ
אחד. |
|
