|
nana45
הוא מחכה לה שנים באותו כוך אפל, מאכל את היופי בין שיניה,
נדפק בקיר בעקבות מכוניות גדולות. התריסים בחלונה מוגפים, אבל
הוא מחכה לה יום ועוד יום, אולי עד הסוף המר בו תצא אליו.
|
קרעי גופי,
פיסות בשרי המדמם
|
מי ייתן והשמים ישארו שם
זהו מקומם
|
וכשהם גוחנים עליה היא מרגישה את הבל פיהם המאומץ על פניה,
רואה את דמה שלה על פניהם המבהיקות
|
|
|
"יצאתי מדעתי,
בקרוב אשוב"
שלט על הדלת
בביתו של
"השנון" |
|
