|
תכירו- אביאל. לפחות תנסו להכיר. אני בתהליכים.
ילד שאולי הוא עדיין קטן ולא מבין שום דבר אבל זו
בדיוק המטרה של הכתיבה- להבין. להבין את עצמי.
הרבה אנשים אמרו לו- הכתיבה היא לא מפלט
מהרגשות!תתמודד!
אבל אף אחד לא מבין:
הכתיבה היא כן מפלט. אבל היא מפלט שנותן לי להתמודד
עם הנסיבות, הברירות, ובעיקר הרגשות- בדרך שלי.
אם באמת תנסו ותתאמצו-
אולי תמצאו אותי בתוך הכתיבה.
לכתוב יומן אני לא הצלחתי אף פעם;
הנה היומן האמיתי . . .---באמת מה שבפנים---
הם לא הכירו.
אבל הם היו שישה.
הם ידעו שיש ביניהם משהו משותף.
שישה.
|
כמה טוב אני זוכר את אותם הרגעים שלי אתך, כשאנחנו מדברים על
שטויות, ואז מגיע השקט...אחריו- כבר אין ברירה. נשיקה.
|
והם - הם יסתכלו עלינו מלמעלה. בטח היום, עכשיו, הם בוכים מרוב
התרגשות. ומחר הם עוד פעם יבכו, אבל מאושר. מאושר שהם הצליחו
לעשות לנו יום שיקרא יום העצמאות.
הם - אותם חיילים, שהיו כל-כך חזקים - היום ומחר - יבכו.
|
"תעלמי לי מהחיים כבר י'מטומטמת!"
הוא צעק עליה והתכוון לכל מילה שנפלטה מפיו בזרם חד ומטורף.
"לא רוצה לראות אותך יותר חלק מהחיים שלי, הבנת? זונה!"
היא לא הקשיבה לו.
|
I met you
in a black white night
|
אתה
ואני מנגד,
לוחשת, בוכה -
|
כמו ענן -
בוכה אני על המלאך,
שנהרג,
יפה היה, יפה כל כך,
|
האופק הכחול אדום
גווע מול עיני,
השמש השוקעת
נופלת לרגליי.
|
האהבה הזאת לא תשכח
איך פתאום היא הגיעה
באה אלי כמו מלאך
מסתבר שלפעמים אלוהים גם מפתיע...
|
"אלוהים! שומע? אני קורא לך! תענה לי!"
צעקתי בלי להתחשב בעובדה שאני בספק על קיומו...
|
צילום שלי מצולם במצלמה דיגיטלית וערוך בעריכה הכי פשוטה של
microsoft editor
|
|
|
שלי מצצה לי
בצהריים
אני יודע כי
הרגשתי אותה
בערך בשתיים
בכל פה (לשון
נעימה)
לא משאירה אף
טיפה
ליטפתי אותה
מאחורי האזניים
החבר של שלי. |
|
