|
אישה צעירה...
עייפה מהתנסויות ובשלה לחדשות...
אוהבת לתת למילים לתת משמעויות
לסערות בפנים שנשארות חנוקות.
כותבת על מה שאסור וכואב,
רק כך חושפת את מה שבלב.
אם תראו בחורה שנושכת שפתיה
ורק עיניה מדברות,
תדעו שנפגשנו כאן קודם,
בין השורות...
כאן שחור מסביב, מהול באפור,
הכל מעושן, חשוך ללא אור.
מגששת בידיי באפילה, לפתח אוויר
איך יוצאים מכאן?
|
האם אספר לאמי,
האם אחריש ?
ובמוחי עולה מחשבה מרעישה :
היתכן והיא יודעת וגם בעצם מחרישה ?
|
היכן היא הדרך ומהם שבילים
שיובילו אותי בעמקי מיסתרים ??
|
על מי אני עובדת? רק על עצמי.
לא התקדמתי הלאה,
אתה עדיין בקירבי.
|
מורידה בפניך את הכובע
מובסת.
בניתי אותך שוב מאפס כדי שתוריד אותי
למטה, מרוקנת
|
|
|
אתם בטח נדהמים
לראות אותי פה
התל אביבי שזאת
אהבה |
|
