[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 48906628 48906628  The Unknown

אל היוצרים המוערכים על ידי נועם שגבאל היוצרים המעריכים את נועם שגב
I smoke a cigarette
and
I pretend i'm normal
and
I wish i were dead

-urania blackwell, 1990




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סמים
I remember being, well, I'm not really sure where it was.
But I remember there were a lot of other people and there
were music and lights. Ohh, I remember the lights

חוסר אונים
הוא התעורר, השעה הייתה בערך חצות. רגליו היו קשורות וידיו היו
קשורות מאחורי גבו. הוא היה לבד וערום על מיטה גדולה

סוריאליזם
ומה עם מצפון? לא תוכל להרוג בן אדם, אתה הרי יודע שהמצפון שלך
לא יתן לך מנוחה.
בחרתי בגרוגרת, אותה הנקודה הנחמדה, בלי הרבה לחץ או כוח, פשוט
מוות מהיר.
כנראה שאפילו כשטן אני פשוט מלא רחמים.

אהבה
"It was fun while it lasted, but now it has to end."
"Are you sure? Can't it go on a little while longer", she
looked at him with her big brown eyes.

Before he got out and left, he knew that they would never
forget each other.

סוריאליזם
טוב, השעה ארבע בבוקר, אני על סף שיגעון ובחוץ חמש מעלות ויורד
גשם, אני מניח שזה זמן מצוין לצאת לטיול קצר ברחובות השכונה
מלאת הסמים הזאת.

היינו שלושים איש, אצל כולם היה את האור.
אם אתם לא מבינים לאיזה אור אני מתכוון אתם כנראה מוקפים
באנשים שכבר איבדו אותו.
אבל אם אתם רוצים לראות אותו רק תסתכלו בעיניים של הצעירים,
להם כמעט תמיד יש אותו, זה אור החיים, אור השמחה.

היא נתנה לי דחיפה קטנה ושמעתי אותה לוחשת לי "זה לא אישי".
כמובן שזה לא היה אישי. למה שאני אחשוב שכשאנחנו עומדים על צוק
והיא נותנת לי דחיפה קטנה אל מעבר לקצה זה משהו אישי?


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
I was alone in the middle of the storm, and survived.
I was alone in the jungle, and I came back.

אהבה
I remember how she walked.
I remember how she talked.

ביקורת
העיקר האמונה, כי לפיה נחיה,
העיקר האמונה, כי לפיה נהרוג

וספרו על אצבעות ידיים,
ואם צריך אז גם רגליים,
כי ניקח רק עוד ועוד,
אקמול פותר בעיות

אהבה
פרפרי כאוס קטנים, היושבים בתוכי,
פרפרי כאוס קטנים, היוצרים סערות בליבי.

רצית להיות לבד ואיתי ולבד.
ובין קור לקור רצית חום.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סופני
לילה בלי עננים, לילה בלי פנסי רחוב, לילה בלי ירח אפילו, רק
לילה, שחור ואפל וטהור כמו שרק הלילה האינסופי יכול להיות.

יסורים
ומה אני רואה? את העומק. את האנשים כמו שהם.
הכיעור שבתוכם, רגשות הקנאה והאנוכיות,
השחור המסנוור אותם ומראה להם רק מה שיש להילחם בו ולפגוע בו,
ולפגוע הם מצליחים.

סופני
גופה נטולת חיים מוטלת לפני,
מביט אני בלהב שעד לפני רגע היה עוד כסוף,
הוא איננו,
ותחושת הרעב נמוגה לה במעט

סופני
עומד עמידת ידיים,
למעלה הרצפה, האדמה הרחוקה,
למטה השמיים,
ולא אפול עוד לצד החיים

אוטוביוגרפי
שבע מסכות יש לי, אותן אני עוטה,
אך אין לי מסכה שמינית, אשר אותה אוכל ללבוש מול עצמי,
ובתוכי, ובעצמי, אשא מבטי למעלה, ואראה רק את בבואתי השחורה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צמד תמונות
אל היצירה

סידרה
אל היצירה




יאללה בואי
הביתה!







מוטי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 47164. בבמה מאז 16/1/05 8:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועם שגב
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה