|
"בוא יהודי, מתי הפעם האחרונה שהנחת תפילין? בוא תעשה מצווה
גדולה, מצווה שכולה בשבילך." המשיך לובש השחורים והמגבעת.
|
הבטתי בעיניה "שלי את"? שאלתי, "שלך"! ענתה, מבלי משים חיוך
נפרש על פניי ואושר הציף את לבי, התקופה היפה בחיי התרחשה לפני
שנה, היינו אני והיא, היא ואני ולא עוד.
|
היתה פעם שהוא הסתכל עליהם מלמעלה וכל כך הצטער שהוא לא אחד
מהם, לו אין שמחה, אהבה, משפחה הדבר היחיד שיש לו במשותף הוא
הרצון למות
|
היא דקרה אותו מספר פעמים והלכה לה מחוייכת בעוד הוא שותת דם,
אני לא אשכח את הכאב שלו, שלנו, במשך חודש לא יצאנו מהבית
|
"חברת סיגריות מובילה בתחומה תודה כך לפני האומה כי המוצר שלה
גורם למחלות, למה שיעשו דבר כזה" החל לצעוק "למההה!!!" זעק
בכאב לשמיים, ג'וני הביט בו בפליאה "תקשיב" אמר "העובדות האלו
ידועות כבר הרבה שנים, הם לא חידשו כלום." רוב הביט בו ואמר
משפט שג'וני לא ישכ
|
כשהוא הלך ברחוב כולם סובבו אחריו את הראש, הוא מצידו ממשיך
ללכת בלי להתבייש, הולך בגב זקוף ככל האפשר בלי להסתכל להם
בעיניים, הוא חזר עכשיו מהסופר קנה אוכל לו ולהם ולחברים שלו,
פעם הייתה לכולם הרפתקאה מדהימה שהוציאה אותו ממעגל השפוטים...
|
מאותה סיבה שרוב האנשים משכנעים את עצמם שהם לא כל כך מכוערים,
כך אני משכנע את עצמי שהעולם הוא לא כל כך נורא, כיוון שאם
הייתי בידיעה תמידית על מצב העולם לא הייתי מסוגל לנצל את שנות
חיי המעטות בצורה הטובה ביותר.
|
|
|
אני קנגרו!
ניל ארמסטרונג,
1969 |
|
