[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי נועם בר און

לרשימת יצירות השירה החדשות
בואי אספר לך סיפור על אהבה
ועל מה בכוחה לעשות
אגדה דמיונית בת אלף שנה
מסופרת שנים ודורות

אישה בלי פרצוף
בלי שם, בלי גוף
אהבה מטושטשת
ניצוצות של טירוף

בקידה קטנה לפנים
מודה הזמר על ההקשבה
והגיטרה, היא תשמח בתיבת התהודה

כשאני צוחק
אני שוביניסט
את מנחשת אותי
ויש לי חשק לעוד

האמנות שלי רציונלית
והרציונל אמוציונאלי
אז מה נשאר לי?
קורא את עצמי לדעת...

איך היופי משקר
ואתה משתכר
אנחנו התקווה והכאב
הציפייה והאכזבה

חלום
אני אוהב
ליפול אל תוך עינייך ולשכוח את עצמי
להיכנס אל תוכך באמת
לדמיין שזה אפשרי

יחסים
הוזה את פנייך, חוזה תנועותייך, אוחז בידייך ונושק לשפתייך.
מלטף לחייך, עוצם את עינייך - אני בא אלייך.

צוחקים ומדברים
מסתכלים בעיניים
ואז בשנייה
את הכל את מחריבה

אני קורא לעננים שיתאספו
וירעמו בקולי קולות
אני קורא לכוכבים שיפלו
כמה עוד אפשר לחכות

צוחק, קופץ, בא, הולך
מציק, מצחיק, נוגע, הופך

אש בינינו, אש בלבנו
אש ואנחנו שנינו...
עכשיו לבד.

אני ניגש אליה בצעד מהוסס
מציג עצמי בנימוס, מציע לה לשתות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות

אמרתי כל מה שהיה לי
בעצם,
מעולם לא היה לי מה לומר

רק שימי לב
גברים זה לא תחביב
ברוכה הבאה לתל אביב

איש בחליפה
הציע שאמכור לו את הנשמה
אני מקווה שאת יודעת
לא הייתה לי כוונה

הרהור
מה עשית אדם
הרי אמרו לך לא לגעת
למה נגעת בעץ
למה התפתת לדעת?

אהבה
דמייני לך אדם הולך שפוף, לאורך מדבר רחב-ידיים
דמייני לך שאין לו מחסה, וכמה הוא צמא למים.

דניאל זה לא יפה
ככה לא מתנהגים
תלעס בפה סגור
תקפיד על נימוסין

האמת שהיתה קפואה
מפשירה מפסגות ליבך
קולך רועד אותה בשקט.

והרגעים האלה בדיוק
מסמנים לי שהגיע הזמן
להמשיך בדרכי
הירח המלא יכוון אותי לאן

אני רץ לעבר המיליון
כמו עכבר על הליכון
כי הכול אפשרי
וקל לחיות נכון...

הדוכסית מאנגליה
בשמלה פשוטה
מחייכת למשמע שיר ישן

בכל אחת ואחת ההבטחה הכזיבה
שקר מתוק חשף אמת צורבת
רק בך צור עיני ההבטחה התקיימה
רק בך מכולן עודנה מתקיימת

את אומרת שאני מדבר הרבה
וקשה לך לעקוב
אני אקצר. תקשיבי טוב:

במפרץ תשוקתך
לחופך הרטוב
עוגנת ספינתי

בדידות
חומת השקט נפרצה.
חיילי הקול הצלולים
מחייכים אלי בקריצה,
זו הפלישה ממאדים

אכזבה
זה יהיה השיר שלך
כי הכל שלך - אני שלך.

יחסים
את עומדת מולי עוטה שריון אדישות
וחרב בוהקת ומלאה נחישות

אכזבה
אני שוכב איתך
אבל אחרי שאני גומר
זה יושב לי בראש
ששכבת עם מישהו אחר

לפעמים את מפחידה אותי
איך טרפת את החיים
יש בך משהו מפואר
כשאת זועמת אהבה

זיכרונות מהיום הראשון
איך הכול נראה נכון
שמש וים
וצ'ייסר ראשון חינם

איך לא שמעת זעקה של ילדה, אלוהים
שהפכה בלילה שחור לאישה, בלי להסכים

חיים בשישה טעמים
אני בולע מהר
ומעכל לאט

ואולי רק התבלבלתי
והחלום הוא מציאות
אז אפשר להרגע
החיים הם רק סיוט

אכזבה
עומד יחף על כל הטעויות
אין ספק, הוטענו
ספרי ילדים על נסיכים וממלכות
נסיכים וממלכות... מעבר להישג ידנו

הרהור
אני אין לי סיבה
ולא תכלית או כוונה
אך האדם הזה שיושב לו שם,
שאל אותו מה תפקידו בעולם...

בשירי האהבה שלי
יש יותר מידי סימני פיסוק
והשירים הארוכים שלי
מעלים בך פיהוק

תחושתי
כל חיי הייתי עלה
ואת היית רוח אוהבת
מעתה אני גזע
ואת רוח נושבת.

כשאני עצוב את כל כך יפה
נפשי נפתלת סביב שלך
בנסיון עקר להרוות את החשש
קורעת תחת הפחד נוגעת לרגע

והנה שוב אתה מולי
עשרים שנה אחרי
החולצה מגוהצת
ומשהו במבטך שונה

לדבר לאט
לדבר בשקט
לדבר כאילו כל מילה נחשבת

אל תאמיני למילים
הם כולם עבדים
לכסף שהם עושים
לאלוהים שהם עובדים

רוחות של תשוקה וכמיהה לדרור
עוד יפילו מגדל שנועד רק לגדול
וגשם עצוב מטפטף במקצב
של קינה על מלכה וארמון נעזב

מה לי ולעץ
הוא שואף לשמיים
ואני לאדמה

אהבה נכזבת
את חמה מאש וחזקה מיהלום
חלקלקה כמו שמן, חמקמקה מחלום.
את אומן האשליות והפנטזיה המינית
את מלכת התמימות והסחיטה הרגשית.

אני מקדיש לך את כל השירים
שלא יכתבו לעולם
אני מקדיש לך את כל הרגעים
שהיו... ואינם.

יחסים
כל הפעמים ששכבנו
לא גמרתי אפילו פעם אחת
לומר לך את המשפט
"אני אוהב אותך... רק קצת"

בלי מחויבות
ובלי הבטחות
כועס בלי להסביר
כאילו חסרות לי סיבות

מחד הלב אוסר עלי להתפשר
מאידך הראש מורה לי להסתדר
ואני בלבטים מתרוצץ כעכבר
בינינו... אני עוד לא מאושר

אני מאשים את הקוארבו
מי צריך טיעון הגיוני?
מתנדנד בין דמעותייך
חמוש בנרקיס וצדק אלוהי

אכזבה
אתמול נשבר ספסל התמימות
בשדרות חיים, פינת רחוב המציאות

פגישה מקרית ברשת מתוכננת בקפידה
ופרסומת שקופצת - אהבה בהזמנה

יחסים
אני לא יודע עוד כמה זמן
אוכל לאהוב אותך לנצח...

הרהור
עולם של חוקים וסדר עליון
עולם על חיילים מגולפים בעץ אלון
צבא מלכותי מסודר שורות שורות
עומד איתן וממתין לפקודות

יושב בחדר חשוך להסתתר מהשדים
כל החלונות סגורים. רק רסיסים של אור ניתזים
פעימה אחר פעימה, עולה אורו של יום
פנים עצובות במראה, ממזגות מציאות וחלום.

כן, כשאני אזדקן ויהיו לי נכדים
גם אני אפליא בהם בסיפורים
על פרוזאק בבוקר מקיאטו ועיתון
ועל העומס הכבד שהיה באיילון

כל כך הרבה דברים רציתי
אבל כבר לא אהיה
השלמתי עם הכל
אז למה אני עדיין מקווה?

אתה מדבר על שומרים בלבן
ודמיון חזק ומסוכן
הכדורים עוזרים אתה מעיד
אבל עדיין יש עוד זמן

יחסים
אני ניגש ונעמד מולה. מאחורי נפערת תהום עמוקה
הפחד מתעבה לעגלי זיעה קרה על מצחי

תני לי להניח את הראש על הברכיים
לטפי נא את פני, עצמי לי את העיניים
לחשי לי סוד בשקט, שיהיה לי כעדות
נקודת מכוון בוהקת לחזרה מהבדידות




קונטאקט!

פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 25503. בבמה מאז 28/8/03 8:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועם בר און
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה