|
 25628110
אז ככה..
נועה, ילידת 85, שונאת להתרגל לדברים, שונאת להבין
או לקחת דברים כמובן מאליו, כי מאיפה שהיא רואה את
זה, הכל ניתן לשינוי, הכל נתון לנו כבחירה..
היא בחרה לפרסם פה מעט מהדברים אותם היא כותבת בשעת
שלווה..
והיא בוחרת עכשיו לעוף מפה...
הכל מסביב היה לבן. היא חשבה שמשהו לא בסדר איתה. לא הבינה איך
הכל, פתאום, נהיה כ"כ רגוע. הרי רק לפני מספר דקות היא היתה
שם, בחוץ, עם האיש בחליפה הירוקה שקפץ עליה ושרק לה את 'יהונתן
הקטן'.
|
הייתי רוצה פעם אחת, לרדת לשם, לטימיון שמה, איפה שכל הדברים
הטובים הולכים לאיבוד, ולמצוא את מה שאבד לי.
|
שרועה בתחתונים שלי, מסופקת ושלווה.
כולי רוגע ושלמות.
|
אני - ששתיקה היא הדבר הכי עוצמתי בעייני,
לא עמדתי לאור הנורא של השתיקה.
כל אבר ואבר בגוף שלי שותק.
עמדתי דום, קפואה במקום.
|
"קחי את שתי האצבעות שלך ותידחפי אותן לכוס שלך, ותנסי שזה
ייראה סקסי, טוב?" הפעם הוא כבר לא נראה לה כל כך נאה... "אתם
מבקשים ממני לאונן?", "אז מה חשבת, לרקוד סלסה?!?" השעיר נשמע
לה תוקפני מפעם לפעם, אפשר להגיד שעכשיו היא התחילה לפחד.
|
סברסים מתים בחצות. המון סברסים מתים אז. כשהלילה משחיר ומאפיל
כל דמות, כשהכוכבים מאירים וזורחים על פני השחור. בדיוק אז, הם
כולם מתים.
|
זה מה שקורה כשהמציאות מגיעה לידיים שלך.
קורה.
|
כ"כ הרבה חשמל יש באוויר, אוויר שקט.
מעניין אם רק אני מרגישה אותו עכשיו, זז, בועט.
|
אישה שמנה מתיישבת על המדרכה...
|
"אבל חשוב לי שבכל זאת נשמור על קשר. אני יודע שתמיד אומרים את
זה, אבל זה באמת חשוב לי". האגו שלך. זה מה שחשוב לך. שלא תצא
מניאק, חס וחלילה.
|
אף פעם לא העזתי לדמיין שאהבה יכולה להכאיב, שבכי זה טוב, שכל
האנשים צבועים, ושהשלום נמצא רק בגדר חלום. לא יכולתי להאמין
שקיימת אפשרות לעבור על החוק, ושכל כך הרבה אנשים מסוגלים
לשתוק.
|
העבודה שלי נוראית, אני עוקבת בריקנות והשתוקקות מגוכחת אחרי
"השיר שלנו" בכל יום בצימאון לעוד, אני רודפת אחרי בחור מושתן
שנראה כמו "חמי" השועל מה"מעופפים הנועזים", אני מפסיקה לקרוא
ספרים אחרי ההקדמה שלהם ואני משמינה בכל יום לפחות שניים,
שניים וחצי קילו מהבו
|
ואני רוצה לשפר את מצב רוחו, ומשתדלת, באמת שמשתדלת, אבל לי
הוא לא מקשיב. הוא צריך אותו. שהוא יגיד לו כמה אני יפה, וכמה
חכמה, אחרת למי אכפת?
|
ואם הייתי באמת צריכה לבחור איזה ספר להיות, הייתי בוחרת להיות
הספר שמעלה לך חיוך על השפתיים כשאתה קורא בו...
|
אני באמת לא יודעת מה עדיף
|
אני רוצה לתפוס אותך בידיי ושהעולם ישרף
אלו היו המילים שגרמו לי להתאהב בו. בבחור שלי.
|
פשוט אין לי סיכוי איתו. פשוט אין.
אוף. ריח של מוות באוויר.
|
|
|
כל אחד יכול
בסוף לעוף!
כל אחד יכול
בסוף לטוס!
ואני יודע!
זה חוקיי הזמן!
כך אמר לי בועז
הנקמן!!!
פקד צדי צרפתי,
בגניבה רק לצורך
ההמחשה! |
|
