|
 44088425
היא תמיד רצתה להגיע לתפוח האדום בצמרת העץ. בכל יום
הייתה מנסה שוב ושוב לטפס על העץ במטרה להגיע אליו.
יום אחד היא טיפסה כל כך גבוה, עד שכמעט הגיעה אל
התפוח הנכסף, אך אז, דבר נורא קרה. היא מעדה ונפלה
מהעץ, נפילה חזקה וכואבת. נשמתה פרחה אל על לשמיים
ובדרך, לא שכחה לקטוף את התפוח האדום.
אהלן!
אני נועה פאר, שנה אחרונה במגמת קולנוע תיכון
"הראשונים" בהרצליה...
אחד הסיפורים אליו התחברתי ביותר הוא "סיפור אחרון
וזהו" של אתגר קרת, בו מסופר על שיש צורך בכשרון
למען הכתיבה, והתחברתי אליו משום, שמי כמוני יודעת
שזה נכון. מקווה שתהנו מיצירותי, ואשמח תמיד לקבל
תגובות!
ביום ההולדת שלו, תכננתי לנפח בלונים ולעלות עימם לקבר שלו,
לערוך לו חגיגה קטנה, שיראה כמה שאני לא שוכחת אותו, אבל לא
הצלחתי לנפח את הבלונים בשבילו.
|
אתמול עשיתי את הדבר שאני הכי לא סובלת לעשות, נסעתי באוטובוס
קו 10. בדיוק ההיפך ממה שמכנים אותו. זה קורה לדאבוני פעם
בשבוע כשאני צריכה ללכת למחויבות אישית מבי"ס.
|
" איכס" פלטתי. אני יושבת מול המראה, מביטה על עצמי. אתם בטח
יכולים לנחש מה הרגשתי. הרגשת חלחלה שמעבירה לי צמרמורת בגב,
כך שהיא מרעידה את כתפיי לשנייה קלה... קורה לכם לפעמים? ומיד
אח"כ אני מתחילה לבכות, והדמעות שוטפות את פני, כמעט כמו מפל
זורם, קרה לכם פעם?
|
הם שיחקו טאקי במשך שלוש שעות, כשבין לבין, עשו הפסקת קולה,
ויותר מאוחר הפסקת עוגיות. היא נורא נהנתה בחברתו, במיוחד
שלימד אותה איך להוציא את הקולה מהאף, שזה משהו, שאף אחד אחר
לא יכל ללמד אותה.
|
הירח נפל עליי. סתם, לא הירח האמיתי, אלא רק שמוליק, הילד של
השכנים. אני קוראת לו ירח, כי הוא כזה גוץ שמן שכזה, ויש לו
פנים כאלה, מצולקות, אז הוא נראה ממש כמו ירח. אפילו פעם
בטעות, קראתי לו ככה, והוא לא הבין.
|
על מדף נחמד בתוך אקווריום עגול וצבעוני, חי לו דג זהב קטן
ומבלה את ימיו בשחייה נמרצת סחור, סחור ובין העשבים הירוקים
והטריים וכמובן, בעוד שהם לא יודעים על כך בכלל, מביט ובולש
אחר חייהם.
|
"כמעט סתיו!" צעקתי אל עומרי בחדווה, בעוד שנינו מדשדשים
ומועכים בהנאה את העלים היבשים שנשרו על הקרקע מעץ האזדרכת
הענקי. עומרי הביט בי וגיחך קלות "פעם כתבתי סיפור כזה" הוא
קרא לעברי ואני אישרתי את דבריו בלבי.
|
ולעיתים, גם ברגעים המבחילים של החיים, אנו מוצאים זמן לשבת
ולחשוב כמה לנו טוב. אתמול היה זה עוד יום שכזה, בו ישבתי על
כיסא הנדנדה, אצל סבתא בחצר הירוקה שלה, והרהרתי במה שעובר
עליי, בזמן שסבתא ישבה לה בסלון וצפתה בצילומי הפיגוע שארע
היום בבוקר.
|
אחרי שכבר טיילתי בכל העולם, נוכחתי לדעת שאין אף לא מקום אחד
יפה. ישבתי אצל רוני, בדירה המעופשת והשכורה שלו והתנדנדתי על
כיסא נדנדה ישן מעץ, במרפסת שלו והנוף שאני רואה מולי הוא לא
אחר מאשר הר החיריה שעושה לכולנו טוב בלב.
|
וכשהיא מדדה בעצבנות, בין שיח יבש לבין אבן שתחתיה אלפי מושבות
של חרקים ושאר יצורים, לפתע ראתה ערוגת פרחים מטופחים להפליא,
בעלי צבעי פסטל בוהקים. היא כל כך סונוורה והתלהבה, שהחליטה
להביא לאיציק פרח אחד. אחד לא יהרוג אף אחד, חשבה לעצמה
|
פתאום שמתי לב שאנשים התחילו להתגודד סביבנו ולהביט, וחלק מהם,
גם נדבקו בצחוקו של גני הגועלי הזה "טוב חבר'יה" אמר לבסוף גני
"ההופעה נגמרה, הורו לי מלמעלה להפסיק את המסיבה"
|
מצחיק איך נפגשנו. בכיתה א' ישבה איתי בקבוצה ילדה עם שיער
אדמוני וקוקיות, עם נמשים ושפתיים אדומות. אני החלטתי שהיא
הילדה שאני רוצה לעצבן.
|
|
|
אני טוען שהמשפט
הזה הוא פרדוקס,
אבל למעשה הוא
לא.
פרדוקס, לא?
זוזו לסטרי,
פילולוג בטלן |
|
