|
pinto.noa@gmail.com
"לכתוב שירים זה אולי דבר נעים.
אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים.
הצבעים נעשים עזים יותר.
מטפחת כחולה הופכת לעומק באר."
(אתה בוודאי זוכר/ דליה רביקוביץ')
ילידת 92. כמעט מוכנה לכתוב על עצמה הגדרות. עוד לא.
פנלופה, הו, פנלופה שלי
לא יהיו לך נעורים אחרים על פני אלה!
|
אולי רק שם,
על נהרות בבל,
עוד נשב וגם נבכה, אהובתי.
נשב וגם נבכה,
|
לוויה בגשם היא דבר נורא.
המים מצמידים עוד יותר את הגוף לאדמה.
מחלחלים, מחלחלים.
אפילו השמיים בוכים על איתן
|
אתה לא תשנא אותי בחזרה אם אשנא אותך יפה.
אם אשנא אותך בחרוזים
אם אשנא אותך במקצב
אם אשנא אותך במטאפורה הנכונה.
|
בואו כולם, בואו נברח,
בואו נרוץ.
בואו נרוץ מהר מהר, בואו נגרום לעולם
להיטשטש על פנינו.
בואו נרוץ עד קצה גבול היכולת.
|
בצהריים צבעה את כל ציפורניה באדום זועק
וכבר בערב רצתה לקלף את הציפורניים
עצמן עם הצבע
ולהישאר עם גלדים מדממים בחוסר
|
הלילה כתבי.
הלילה כנסי אל חדרך ושלפי את כלייך
התנפלי על העט והנייר בפראות
וכתבי.
|
אישה אחת תופרת לעצמה שמיכה ממילים
והיא מחברת מילה אל מילה
בשתיקות קטנות וקצובות
|
חלק מקסמה של אהבת נעורים
היא העובדה
|
מישהו ריסס על הכיתוב בערבית
בשלט שאומר "תל אביב" ברחוב עזה.
|
את חטאת בחטאי הקסם, מרי
מתוקים כסוכריה
אך פוצעים את הלשון.
|
קורא יקר
מוצא ישר
שלום,
זהו ניסיון בריחה.
|
אבל עכשיו המרכבות כבר מעליי.
זוכר? היית לוחש לי
הן משקשקות גלגלים
הן נוקשות בפרסות
|
לפתע כמו מעיל מפרוות אריה
התנפל עליי הגעגוע.
|
וכשיצא למסעו בתוך הלילה אל השמש המצרי,
שכבתי על מיטתי
ועם מחשבותי שלי לא יכולתי להיות.
על כן, ברחתי אל אחרים.
|
שיח ורדים שתלתי תחת חלוני
כדי שישמור משכבי בלילות
כדי לראות את תפארת פרחיו באביב
כדי לספור ניצניו אך לפני.
|
שיפצור זאת אומרת שיפור צורה.
אבל מה זאת אומרת
אני לא מבינה
איך זה משפר
|
כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?
את הכל ישראל הזה
של האחים זה
ושל הערבים זה
|
אשה אחת יצאה
לתפוס את השמש ברשת
ולקשור אותה במקום.
|
כתבי יקירה,
יש תארים שעובדים למענם,
כמו אציל או רופא.
ויש תארים שדורשים תחזוקה.
כמו נקי.
|
|
|
אין אפס! שדיים
של אישה עושים
לי את זה!
המטיף מנסה
קניבליזם |
|
