[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נועה כץ
ICQ 45372591 45372591
אל היצירות בבמה האהובות על נועה כץאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נועה כץ
"צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבנתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח,
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת"
(מאיר אריאל)

"כתיבה היא עיסוק נבזי ובוגדני. גם אם רכשת נסיון
ומיומנות, לעולם אינך משיג את הצופן שפותח את מכסה
הבאר שממנה נובע כח היצירה. צריך להמתין בדריכות
ובתקווה שזו תתמלא מעצמה, ותפרוץ את הדלת שחוצצת
בינכם."
(בני ברבש)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
רן גולדנברג ישב בתוך הארון, הוא נורא רצה לצאת ממנו אבל לא
ידע איך. שד ירוק ומכוער התיישב על כתפו. "נו, אז מה עושים?"
אמר השד. רן גולדנברג לא ידע מה לענות, הוא שנא את השאלות
האלה. אם ידע מה עושים, לא היה מחכה לשד. אבל השד המשיך לשבת
על כתפו

סוריאליזם
החילונית האחרונה בירושליים הבנויה ירדה לקחת את הדואר. שכניה
חלפו על פניה ובירכו אותה לשלום. בעבר היו יורקים עליה או
מכסים את עיניהם, אך עתה כבר הייתה זקנה מידי ונוכחותה חדלה
מלהפריע להם.

מלאכים אלוהים והשטן
החמור של המשיח הביט באדונו בתסכול. המשיח צנח שיכור לאחר ליל
התהוללות ונרדם על הרצפה. "מתי כבר תפסיק עם זה? מתי תעשה אותי
מפורסם?" שאל החמור ביאוש, אך המשיח לא ענה, הוא רק נחר חזק
יותר.

גן עדן
ואז... באמצע כל הטירוף, הבחנתי בדמות מוכרת ולא אהודה, יושבת
על סלע מאחורי שיח נמוך, ומשחקת קלפים. זה היה סבא שמואל. הזקן
העלוב הזה לא יכל להקדיש לי חמש דקות מחייו. חמש דקות מזוינות
מחייו! במקום לעמוד ולשתוק מול הקבר שלי, הזקן התחבא ושיחק
פוקר

"ועכשיו תבכה!" הוא סיים לכסות את הבור, וערם עליו ערמה קטנה
של אדמה, מעצב אותה בקפידה בין שתי ידיו הקטנות והמבויצות. "נו
תבכה!"

סוריאליזם
מעשי המחאה שנקטו בהם חברי המיעוט לא זכו לגיבוי תקשורתי, וגם
המלאכים, שהיו בקטרזיס עקב הצלחת המבצע, התעלמו מהם לחלוטין.

יומן
בשיעור טבע למדנו על שרשרת המזון. היא אומרת שאפילו בן אדם
שהוא כמעט הכי חזק בעולם אחרי אלוהים, יכול להיות אוכל לדשא
בסופו של דבר. ואני כל השיעור חשבתי על סבא שלי, שהיה פעם
גיבור מלחמה, ועכשיו בטח הפרחים אוכלים אותו, ויש להם הרבה מה
לאכול כי הוא מאוד שמן..

סוריאליזם
בינתיים, בבית הוריו, התחילו לאחותו עיקצוצים בגב, שאט-אט הפכו
לכאבים רציניים. בבדיקת סי-טי אצל הרופא הסתבר שצומחות לה
כנפיים. ובאמת כעבור כמה שבועות כבר היו לה זוג כנפיים גדולות
ולבנות. כולם נורא התלהבו, אבל לאחר שההתלהבות נעלמה, היה קצת
מביך להסתובב איתה

אני יושב על המזרקה ליד הדיזנגוף- סנטר. פעם בכמה זמן יוצאת אש
ממרכז המזרקה, מזכירה לי לצאת מהחלומות בהקיץ שלי לתוך
המציאות. אני חולה. מאוד חולה, ועוד מעט אפגוש את המוות.

סוריאליזם
מתעוררת אצלי צעקה שרק רוצה לצאת החוצה. אני מרגיש אותה בתוך
הבטן, בשרירים, יש לי מעין דקירות קרות בכפות הרגליים והידיים,
הלב של מתחיל להלום כל כך חזק שאני מרגיש כאילו עוד רגע הוא
יקרע לי את החזה. אני הולך עד מגדלי עזריאלי מטפס ברגל עד הגג.

מלאכים אלוהים והשטן
"... רק שתדע שאתה לא היחיד שמבקש פה עבודה, אתה מבין? יש לי
עוד אלף כמוך! אלף כמוך שלא מפשלים! ולא רק שיש לי עוד אלף
כמוך, יש לי גם אלוהים על הראש! אני נכנס לשיחה איתו עכשיו!
מה? מה אתה רוצה שאני אגיד לו? שזה לא יקרה יותר? שאתה מלאך
מצויין?!


לרשימת יצירות השירה החדשות
הומור
תלתלים שחורים וכתפיים רחבות
מעזה עד ג'נין יספרו ברחובות
צבי יחזקאלי, הבה נכירה
נתכרבל בספה ונראה אל-ג'זירה

שיר ילדים
כשענת צוחקת,
העיניים הסיניות שלה
נסגרות
ובקושי בקושי רואים אותן


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חם פה, אינעל רבק... חם וצפוף. עם כל השאהידים שהגיעו השנה,
אין מקום לנשום. אז אני בא למנהל שלנו ואומר לו "תשמע, יא
חביבי, זה לא הולך ככה !".




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
"בהתחלה חשבתי,
'טוב, זה רק
סלוגן אחד. רק
אחד לא יעשה
נזק.' אבל אחרי
הסלוגן האחרון
הם אמרו לי: 'מה
דעתך? רוצה עוד
אחד?' אז חשבתי
'בטח, זה רק עוד
סלוגן אחד...'
אבל הם המשיכו,
עוד ועוד
ועוד!!!"

מתוך: "איך
התמכרתי
לסלוגנים".


תרומה לבמה





יוצר מס' 1436. בבמה מאז 23/12/00 2:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועה כץ
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה