|
"הכתיבה היא הכל חוץ מאשר המציאות" (דנטון וולטש)
בכתיבת שיר, סיפור, אגדה... ניתן להגיע למקומות בו
אנו רוצים להיות לאו דווקא על פני כדור הארץ
הזה-שלנו.
לכל אלו שמפחדים לקפוץ מהמקפצה הגבוהה,
ולעבור לעולם משלהם, לא מציאותי...
בכי ודמעות,
פעם צוחקת, פעם בוכה.
איני יודעת מה היא עוד,
אהבה.
|
השמיים הם הגבול, לכל דבר;
אך תמיד ידעתי, כבר בעבר,
שלדבר אחד בלבד, יש גבול אחר,
סוג של הרגשה מיוחדת במינה,
ניסיתי להבין מה הגבול לאהבה.
|
ליבי טובע בנשמה,
להקיא אותו ואת כל האהבה.
איני בורחת, כי לא יכולה
הגיע קץ חיי - הקץ לאהבה.
|
ליבי גווע,
אך לא מרעב,
ליבי טובע,
מצער כה רב.
|
לכל אדם יש כוכב בשמיים,
מה קורה כשנופל הכוכב,
מת האדם- נופל למשכב?
|
כשציפור פרשה כנפיים,
בתוך הנשמה.
ועפה אל השמיים,
כמו התפרצות אהבה.
|
לו היה לה,
לב חם ואוהב,
אז לא היה,
כה גובר הכאב.
|
כוכב הצפון מלווה אותך ברוגע,
ואתה חולם על היום בעיינים פקוחות,
בו רק רצח ורוע.
|
את מה שהלב מרגיש,
לא ניתן לדעת,
שם עמוק בפנים, בגופך,
לא ניתן לגעת.
|
כשאתה קם בכל בוקר,
חש משב רוח חם על פנייך הקרות,
כשאתה נם בליל,
וכמו שפתיים חמות, האהבה נושקת,
על פנייך הרכות.
|
מהם חייך,
נערה יפה,
מהם סודותייך,
נערה אבודה.
|
שקט, חלום,
הלא מודע נגלה,
חיוך של תם,
חושך בעיניים ובנשמה.
|
ורק בלב בפנים עמוק,
יש קול חלש, קול מתוק,
"אל תדאג" לי הוא אומר,
"אל תדאג - עליך אני שומר".
|
חלום כואב,
חלום אפל,
חלום בדידות,
רק אני והצל...
|
דלת נסגרת,
אחרת נפתחת,
כוס שנשברת,
ילדה שצורחת.
|
זו אהבה נצחית, שנמשכת לעד, אך היא חייבת להיפסק.
|
אני, מי אני?
אני רוצה להיות אני עצמי ולא אף אחד אחר...
|
המוות אינו רק סוף,
כשם הסוף, הוא גם התחלה.
הוא כמו גוזל קטן של עוף,
שמתחיל לחיות חיי אדם, חיי תקווה.
|
|
|
אחרי שאכלתי לו
את המלכה כבר לא
היה לו סיכוי.
נקמה סגנון ימי
הביניים |
|
