|
 המחשב כנראה ממש אוהב את התמונה הזאת כי הוא מסרב למחוק אותה..
זה יופי זה... |
נ.איל
 
מה אני כבר יכולה להגיד עליי? הממ.. אני בת 17 וגרה
ביישוב קטן ומציקן שאפילו לא מופיע על המפה ופעמים
אינספור קראו לו התנחלות.
אני בכיתה י"ב. ובוכה על זה.
לומדת תאטרון בבצפר, ורוצה להרוג את עצמי על זה..
אני בצופים וצריכה לפרוש כבר..
אני כותבת על דברים שקרו, הסיפורים לאו דווקא
תואמים, שמות מופיעים פעמיים ולאו דווקא מתכוונים
לאותו האדם, הכל פועל באופן כמעט אוטומטי אצלי.. אני
כותבת בשבילי. זה מעין "שחרור עצמי" שכזה.. תנסו גם,
זה עובד! :)
תקראו. תהנו. תגיבו. תודה.
אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל, למרות שבהתחלה נשמע טוב. אני
חושבת שההתחלה שלנו הייתה ביום שבו המורה לביולוגיה החליטה
להעביר אותי מקום- אחרי שפטפטתי יותר מדי למקום חדש-השולחן
שלו. כבר אז התחלנו לדבר ולצחוק בשיעורים, לפעמים אפילו יותר
מדי.
|
בכיתה ו' נפגשנו, (אחרי שהיינו ביחד בכיתה 6 שנים), אני, מיה,
סתיו, מעין וליאורה. מעיין היתה החברה הכי טובה של מיה. אני
הייתי החברה הכי טובה של ליאורה (מאז כיתה ד' ועדיין...) וסתיו
הייתה חברה כזאת של כולם, והיא עדיין, חברה כזאת של כולם, שאין
לה בעיה עם אף א
|
הוא היה האהבה הראשונה שלי. בקיץ אחד לפני קצת זמן היינו
קרובים, ואז היה קסם.
|
אני ועומר. שנינו. עומר הוא החבר שלי, אם תרצו, נכון לעכשיו.
יחד ישבנו שם, מתחת לכיפת השמיים, מעל גג המכונית שלו, כאילו
אנחנו הולכים לראות סרט בדרייב אין, או סינמטק- אם תרצו.
|
אתה לא יכול לשמוע אותי, למרות שאני אוהבת לחשוב שאתה כן. אתה
כבר לא פה, יותר מחודש. ולי זה נראה נורא מוזר. אתה לא פה, אבל
אני מדברת אליך. אולי בפנים אני חושבת שנסעת לאנשהו, אני לא
יודעת... אני מתגעגעת אלייך.
|
עומר, האחיין שלי, הוא כבר בן 16. ביום מוזר כלשהו הבנתי...
שהוא הומו...!! (לא שיש לי משהו נגד הומואים...)
|
הנחתי את הכוס על השולחן. היד רועדת. הקול לא כל כך ברור. קשה
לעכל משהו כזה. אף אחד לא יכול לעזור לך לקבל את זה. לחשוב שרק
אתמול צעקתן יחד, בכיתן יחד, ועכשיו אין.
|
באמצע הלילה. אני רואה סרט עם בראד פיט. משום מקום הוא מגיע
היצור הכי מגעיל שראיתי בחיים שלי. כן, זה עכבר...!!!
|
אני מתגעגעת אלייך.
רואה שאתה עם מיכל.
אני כ"כ מקנאה.
הכל כל כך לא ברור ולא מובן, הרי רק לפני זמן קצר אני הייתי
המיכל שלך, ואתה היית האיתי שלי.
|
אני שונאת כשאתה צוחק.
אני שונאת כשאתה בוכה.
אני שונאת כשאתה רציני.
אני שונאת כשאתה לא רואה.
|
איך אתה יכול להיות חסר התחשבות?
איך אתה יכול להגיד שאתה אוהב אותי ולשנוא אותי במבט שלך?
איך אתה יכול להגיד שאני רעה כשאתה לא מסתכל על עצמך?
איך אתה יכול לחיות עם עצמך אחרי מה שאתה עושה?
|
הוא אנס אותי. הוא עשה את זה. למה אתם לא מאמינים לי?
|
הלך לעולמו לפני שנתיים. בן 24 במותו. הוא הלך לצבא ולא חזר.
ואני, מנסה עדיין לדבר איתו, מקווה שהוא שומע. ואם אתה שומע,
תדע שאני מתגעגעת, ואוהבת אותך עדיין.
|
כל פעם שאני שומעת אותו, אני רואה את כל הזמנים שלנו ביחד. את
הנשיקה הראשונה שלנו, את הרגע שפגשתי את ההורים שלו, הריב
הראשון שלנו, ההתפייסות הראשונה, הדייט הראשון, הכל...
|
מאוהבת?! אני?! הממ... לא! אבל כנראה שאם לפתוח את הלב לתוכנת
כתיבה במחשב נראה לי פתרון מושלם - מצבי לא טוב במיוחד...
אז מעניין אותך איך הגעת לשפל מדרגה שכזה? ובכן, זה התחיל
ביונתן...
|
פרח על הגב, זה מה שיש לה. אף אחד לא יודע למה הוא שם, אבל יש
לה פרח על הגב. אני יודעת שככה היא בורחת, אבל היא אומרת שאם
ככה היא היתה בורחת, על הגב היתה לה עכשיו משתלה ולא פרח.
|
הוא תמיד הכה אותי. מאז שאני מכירה את עצמי. כולם קיבלו אבא
שנותן חיבוקים, מראה שהוא אוהב. רק אני קיבלתי אחד שמכה. זה כל
מה שהוא מראה.
|
|
|
- דודו, מנין
באנו?
- הנדסה גנטית,
אוזה. |
|
