כתיבה היא פריקה בכל פסקה.
כתיבה היא תהייה בכל משפט.
כתיבה היא גאווה בכל מילה.
כתיבה היא הבנה וביקורת עצמית בכל אות.

קריאה לעיתים גוררת הזדהות ולעיתים שנאה.
קריאה לעיתים גוררת השלכות ולעיתים התעלמות.
קריאה לעיתים גוררת צמרמורת ולעיתים תחושת הקאה.
קריאה לעיתים גוררת הבנה ולעיתים הדחקה.

אם לא אפרוק, אתהה, אתגאה, אבין ואבקר איך תקראו?

העיקוף מבטה היה מושפל מטה כשהלכה את אותה הדרך המוכרת. היא מלמלה כמה פסוקים מתהילים עליהם הרהרה בשבועות האחרונים. חברותיה לא הבינו את עקשנותה בקשר למסלול ההליכה, אך לא דיברו על כך. מוטב להימנע משיחות הללו. הרי לא הייתה רגילה.

מילים מילים, נשלחות משפתיך לא תרגיש אותן צורבות

אני שרון קוראים לי שרון. להרבה אנשים קוראים שרון. רציתי להחליף שם. דיברתי על זה עם אמא שלי, והיא אמרה לא. אני שרון וזהו.