|
Niv Konstantini
אדמה, כבד עליי כי
זה יושב לי על הלב
אדמה, שמעי דבריי
כי נראה שיש כאב
|
כשהשמש תהיה מעל ראשנו,
אומר לך כמה אוהבך
ואם תישארי את בכל בקרייך
את כל שיריי לך למיטתך
מגע ידייך יסלק מרירותי
את החיוך יצייר על פניי
ואת חיוכך אצייר על קירות בייתי
ובחום עינייך אצבע את התקרה שמעליי
|
אין תשובה אחרי הכל
ואין סיבה, אין מה לשאול
הגשם מפחד ליפול
מילים ריקות צריך לשקול
|
"בואי לכאן", רציתי להגיד
אבל הקול חנוק ואין עוד כוח
למה אני חושב עלייך?
למה רק אלייך אני מוכן לברוח?
הרחובות מוארים למרות הכל
השמיים בהירים וכל פרח נפתח
ואיכשהו בסוף אני רק רוצה
לומר שאני אוהב אותך
|
בשעות ערב בין הרחובות
יד הושיטה חושך רך
בשעות ערב אם תבואי
אור היום יבוא איתך
|
הבוקר עולה, כשהיא שוב לוחשת
כמו גשם דוקר, ברחוב היא שוטפת
|
ההרים הם הבית
וערפל הוא רק עוטף קלות
זמן מטפטף במקום פרחים
הוא שייך למעלות שבמעלה המדרגות
|
הזיכרון מסתתר בין העלים
והוא חוזר ונלקח
יש לנו אש, יש שני כוכבים
אבל הכוח דעך
|
הכל נשרף, אהובתי, הכל נשרף
לוחשים העלים סביב הבית
ובתוכו אני סוער
|
אני ער בלילה, הגוף כבר לא ישן
זה רגע מיוחד, אסור לטעות
זה כרטיס להצגה, זה רגש מטושטש
אנשי הלילה יכבו את האורות
|
חדר מלון עזוב שנשאר לבד בצהריים
ראיתי כמה ציפורים, אבל השקט פה שולט
אמרת תמיד שלא להאמין שוב לאותם פחדים
ועכשיו נרגע קצת
|
חלום בשנתי, חלום לא מוכר
חלום עתיק אך מארץ אחרת
בו חיי נראו, אמי ואת
דרך בדידות קרה, בדידות כואבת
|
נולד כבש שחור איי שם בעולם
בין עמק השנאה לעמק המתוחכם
|
אני בורח אלייך
בורח אל השדות
אני בורח אל הגובה
בורח אל אלף מנגינות
|
כשהקיץ יעזוב
וכששמש תתכסה
אז נסער בגוף אחד
אז נכאב שוב זו את זה
|
א באת ודאגתי
חיפשתי ברוח, באור ובים
הרים וכוכבים עמדו לצידי
לחשו את קולך כמו מי הנחל שזרם
|
מוכה אהבה הנער
חיפש אותך כדי לא להשתגע
מן ההרים באת אליו
אמרת שהפחד יתפוגג ברגע
|
מחר, כשחורף לצידי, אצעד מחר
אלייך, הבית העומד, סביב הגשם המרקד
אתרחק אל עבר העצים, שנטו למחצה
כששמעו את קול היערות בוכים אל תוך החשכה
רועדים, פוחדים, אך ירוקים עליהם
|
מים של גשם, מים וחול
העיניים שורפות
החיים במכחול
רוח קרירה
חיוך של אתמול
מים של גשם, מים וחול
|
מים של גשם, מים וחול
העיניים שורפות
החיים במכחול
רוח קרירה
חיוך של אתמול
מים של גשם, מים וחול
|
יש מקום בתוך הזיכרון, רחוק מלב כל עיר
כשאמצא אז אוכל לרוץ אליו בלי לשלם מחיר
שם חיוך מתוך כל פרח, שם כל עץ עלי שומר
הוא שלי, הוא לשתי עיניי, סגור לכל אחר
|
נזכרתי
הקור מלטף, אז התחלתי
לקלף אותך מכל הקירות
|
עוד חלום מספר זיכרון משכר
על איך חלקנו מגע במילים
איך קראת לי בשם והמשכת לנגן
לצלילי סודותיי הכנועים
|
קור עזב, קור חזר
והחום מזמן נשבר
הרחוב מתרוקן
רק הזמן נשאר ולא נשכח
לא שואל מתי והוא נמשך
|
אשאיר אותך לזיכרון
ואת חיוכך לגשם אחזיר
אני עוזב עם בואו של האור
כשהלילה ימות והשמש תאיר
וכל רגש אחר ייתן לי אוויר
|
אמרת ששוב ראית, שבילים בצדי הדרך
נסענו אל ההר, לנטוש את עול היום
ואם פתאום נרדמת, שיערך עוד אוחז בספר
מבין כל המילים אוכל אותך לנשום
|
הכל משתנה עם מחשבה
הכל משתנה גם איננו
רוח טובה מן העבר
אספי העלים אל תוך גינתנו
|
שתיקתך אומרת הכל
אך לצידך אשב, אחכה למילותייך
במראות ביתך אביט ואבחן
את עצמי אפרש ואשמור לילותייך
על שפתייך אלחש סודותיי
כי את לי בית ואת בעורקיי זורמת
בעינייך אאבד את דרכי
ואחרייך אלך לאורך כל דרכך הנסתרת
|
תחזור לדרך שלך, תתפוס את מקומך
כאן יש רק מלאכים, לא יצורים כמוך
|
|
|
בזמן האחרון אני
רואה יותר מדי
סלוגנים שלי
גרפומן הסלוגנים |
|
