|
אני אנוכי אשר ביקום הזדוני מאושר כפלוני ונשאר
אלמוני.
מי שרוצה לדעת את שמי, אז קוראים לי ניצן סנקביץ'.
ומי שמבין קצת בספרות בטח שמע על הנריק סנקביץ', אחד
מהמשוררים הלאומיים של פולין. למרות שדווקא באמת
מהצד של הסנקביץ' אני פולני לא ידוע אם אני קרוב
משפחה שלו, אבל אולי שמי נושא את פרי עטו, לכו תדעו.
"כן" אמר לי הפסיכולוג, "לדעתי זה נובע מטראומה שקרתה לך
בילדות".
'למה הם תמיד אומרים את אותו דבר כשאין להם שמץ של מושג מה
קורה עם האנשים שהם מדברים איתם?! לפחות שיגוונו קצת! טראומה
שקרתה לי בילדות בזובי שלי' חשבתי.
"לדעתי אתה צריך להתעמת איתה. תלחם בפחדי
|
I still remember the days before,
when the birds were singing and flying.
and trees were spreading even to the shores,
and everywhere they were lying.
Rivers of gold, twisted and sprinkled,
Were dancing among my feet.
And on my arms, the sun twink
|
.Marching, marching. All day long
.Don't know stop nor rest
Won't stop even if the omnipotent gods
.Will kill them on their way
|
אוהבת, לא אוהבת
והפרח קורבן לתקוותו.
|
בדד אני כעת, נכרתו כנפיי.
אבד כל מה שהשגתי, בזיעת כפיי.
החיים אינם דבר קל, כלל וכלל
ועכשיו אני יושב ליד פסקל.
|
אחריו אני הולך, למרות הכל.
למרות הסבל ולמרות השכול.
קורבנות רבים ידענו, הוא ואני.
אך אני יודע, שלעולם לא אהיה לבדי.
|
אי שם בתוכו, הוא נמצא.
מתכונן לפרוץ קולו בסערה.
במעמקים, במעמקים הוא חי.
במעמקי הנשמה...
|
אני רוצה אותך
לידי, צמודה לגופי.
אני רוצה אותך
כשידך בתוך ידי.
|
כאב, עובר בליבי.
נעצרה נשימתי.
מחשבות, תהיות, עוברות לי בראש.
איך זה שהוא הלך, עזב אותי לתמיד?
|
|
|
אם בורה זה דב,
אז בוריס זה
דובי?
חגלה. |
|
