|
זו לא הפעם הראשונה שלי במיטת גבר אך זו הפעם הראשונה שאני
מבלה את הלילה וזו הייתה הפעם הראשונה שלא ידעתי בבירור מה
יהיה. וסקס לא היה דבר בטוח כמו
תמיד.
הוא שונה. אותו אני לא רואה כגוש בשר וכזין עובד.
הוא חיבק אותי מאחורה. מנשק את צווארי. מסמם אותי.
עם
|
"את יודעת איפה המזכירות" קול הקפיץ אותה ממקומה.
"איזה מהן אתה מחפש?" שאלה בחיוך "יש לי פה מתנות", הרים את
ידיו מציג בפניה את השקיות שבידיו.
"כן אתה הולך מפה חזרה למעליות ואז אתה ממשיך ישר ועושה ימינה,
שמה..." עצרה שראתה את מבטו המיואש. "בוא אני אבוא אי
|
הוא נושם לתוך אוזנה, מנשק את צווארה "אסור לנו" לוחש מנסה
לעצור את עצמו אבל לא יכול, היא משגעת אותו, רק נוכחותה בחדר
מטריפה את חושיו
|
סגרתי את הרוכסן של הג'קט ויצאתי מהחדר מבושמת ורעננה.
בדרכי החוצה התעכבתי בלובי, מביטה בעצמי במראה, שיערי השחור
והארוך הבליט את עיניי הירוקות "חתוליות" כמו שמעוז אומר.
|
אני נשענת על הקיר הקר, צמרמורת עוברת בגופי, אני מדמיינת אותו
ניכנס למקלחת, מלטף אותי, מנשק...
|
נכנסנו כולנו לרכב והתחלנו בנסיעה, נוסעים לכיוון הנתב"ג.
"למה אנחנו נוסעים לנמל התעופה?" שאלתי
"הם מטיסים אותם לכאן" אמרה אימו.
|
הוא יושב מולי, ממלא טופס שהגשתי לו, בחנתי את תווי פניו, כל
עצם בגוף התחננה שאני אפנה את השולחן ואאסוף אותו לתוכי באותו
הרגע.
|
מה השכנים האלה עושים לבחורות תמימות.... :-)
|
ירדתי מהרכב "תודה חברה היה כיף" אמרתי, הרוסה מעייפות אחריי
בילוי המטורף כל הלילה, רגלי כשלו תחתיי ובקושי הצלחתי להגיע
הביתה. קורסת על הכיסא של המחשב, ניכנסתי לאיי סי קיו והוא היה
שם. ידעתי שהוא יהיה שם.
|
נכנסתי לביתו, תוך כדי דפיקה, זה בית שאני נמצאת בו שנים כבר,
הדפיקה זה רק לנימוס...
"היי" אמרתי תרה בעיניי אחר הקורבן שלי, מאתרת אותו שוכב
בסלון, מפשיטה אותו בעיניי, הולכת לקראתו, אם הוא רק היה יודע
מה אני חושבת כל פעם שאני רואה אותו.... הוא היה מתעלף (א
|
מה באמת מסתתר מאחורי דלתות סגורות...
|
המחשבה שלא ארגיש שוב את מגעך שמלטף אותי בחום ואהבה שרק סבתא
יודעת לתת - קורע אותי מכאב.
המחשבה שלא אוכל לרוץ אליך שאני רואה אותך מגיעה ולנשק אותך
באהבה שרק נכדה יודעת לתת - קורע אותי מכאב.
|
"זה היה מסוכן הפעם, קוסמת שלי", אמר.
"אבל שווה כל רגע", עניתי, "בוא נחזור, בטח תוהים לאן נעלמנו".
|
חוויות שכולם עוברים אבל אף אחד לא מדבר עליהם
|
שנאה למקום מסויים לא מגיעה סתם.
הסיפור הזה מזעזע. רק לבעלי לב חזק.
|
נכנסתי למעלית ממששת את התיק שלי, מסתכלת במראה ממול ומחייכת
לעצמי.
היא לא יודעת מה מצפה לה היום...
|
שפתיה ניצמדו לשפתיי, שפתיים רכות ולחות, מפסקת מעט את שפתיי,
הרגשתי את לשונה חודרת לתוך פי, מגע לשונה סיחררה אותי כליל,
לשונה המסתובבת ומסתחררת בתוך פי היה משהו חדש בשבילי.
|
אני ישבתי וחיטטתי בתיקיות שלי מחפשת איזה שיר שבא לי לשמוע,
ונתקלתי בתיקיה שעשיתי לך.
תמונות שלך מהצבא, מהילדות עם המשפחה.
ושוב היכה בי הגעגוע אליך. פתאום זה היה כאילו ואני רואה את
התמונות האלה לראשונה.
אתה כל כך חסר.
|
"זהו, אני מחרים אותך" הוא אומר לי
"חרם עלק" חשבתי לעצמי.
|
פילפלת, ככה קראת לי מהיום הראשון שהכרנו.
פיסטוק, זה השם שקיבלת ממני- כי אתה ממכר כמו פיסטוק, תמיד
רוצים עוד ועוד ממך.
|
אני חושבת שלא כתבתי פה כבר שנתיים...
לפחות שנתיים.
כל כך הרבה דברים עברו עלי, שאין לי מושג מאיפה להתחיל.
|
זה מה שרוצים שיהיה? עצב? שנאה? כאב? בכי?
זה מה שנשאר?
אני מסרבת לחשוב על זה ככה.
|
הכאב הזה בבטן, שמדי פעם תוקף.
השם שלך שעומד מול עיניי כל הזמן.
הנוכחות שלך,
שחסרה עד כדי כאב.
|
כל פעם שאנחנו מנתקים את הטלפון אני משחררת צווחה מאושרת לחלל
החדר. משולחת רסן, בגופי עובר רטט, החדר נהיה חם, לחיי
מסמיקות, עיניי בורקות.
רק בשביל עוד שניה לראות את השם שלך אני לא מתאפקת ושולחת לך
הודעת טקסט.
|
כמה משעשע לראות אותך ככה,
נע בין תקווה לייאוש.
מתרפס לרגליי,
מתחנן למחילה.
|
יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותך.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך.
כל כך רוצה לחבק אותך שוב,
להרגיש את החיבוק החם והאוהב שלך.
|
השעה 4 לפנות בוקר. אני מדברת עם ידיד שלי.
עלה הנושא שנחשב כרגע לבין המשמעותיים של העבר הקרוב שלי.
|
שוב אתה חוזר, מתגנב אלי מאחורה,
תופס אותי לא מוכנה.
כניראה שככה זה נגזר למעלה,
שאני אהיה בלעדיך
|
אל הארכיון האישי (40 יצירות מאורכבות)
|
|
האביב עושה לי
שסק.
שסק עושה לי
גאזים. |
|
