|
 נאמר הרי שתמונה שווה אלף מילים ושמאחורי כל שיר קיים אדם.
למרות זאת תנו לשיר לדבר בעד עצמו, שהרי שיר שווה אלף תקריבים
! |
אושר
 
סטודנת לספרות של החיים לא אוהב פנטזיה אבל מזהה
אותה בכל פינה.
או אוליי כפי שקראה אהובה פעם: מוגלי פרא לא מחונך.
תחילה, התמקם אדם על חומת האבן הנמוכה הצופה מן הגבעה. המעקה
מקומר היה חצי גורן ונח על פסגת הכורכר התלולה, אשר בין שתי
קבוצות השיחים הירוקים, שצמצמו את זווית הראייה ובכך אפשרו לו
התמקדות בלעדית בים.
|
ובתום כל יום נירכן על כר
והיא בין זרועותיי
אראה אותה בכף ידה
אשמע בנשימותיי
|
אני מוצף געגועייך אי בודד בים
ספינתך בד מפרשייך גלי היכן,
איים?
|
ביצת הלוטוס הסגול
תחת העצים
משב הרוח הקרירה
שריקת הענפים
|
בבויידם שלי נח ארגז ישן ומאובק
מחולק קבצים קבצים
ובכל תיקייה מכנה משותף אחד: את!
בשערי התיקיות הנחתי חוצצים
|
ומיכול המילים שלחשת לי
אני זוכר את ה"חבל"
|
גופי שדה קרב
חללים חללים של זיכרונות
ומשני צדי המתרס
תקוות פצועות ואכזבות
|
דמעות שזלגו מליבות הרי געש
ככתמי הדיו על נייר
נספגו חלחלו כמישטפת
אל סכר לבי הקטן.
|
דרוכות מילים על לשוני
אל שיר קינה נוסף
אשר שנים צורם ומר
המתין לי על הסף
|
אגלי הזיעה נקווים על מצחו.
כאבן רחיים גדולה,
משאו הנח על כתפיו.
וזה האומלל נושאו בשקט
לבו כבד עליו
|
הן נוסיפה הן נלכה
גם היום וגם מחר
עד גלים יגאו לנוח
ולנשוק לקוו החוף
|
קול צחוקך לא ישמע עוד
בינות עצים בלילה קר
אקטוף לך, ורד, למזכרת.
לומר: אני אוהב אותך
|
לא אלי לא אינני הטוב בבניך
שהפניתי עורפי ופניי מעליך
אך אמיץ או הדיוט כפי שהנני
אין ליבי דורש לבוא בשעריך
|
לא כיוונתי אל שיר לא איגרת
אלא רק לרשימת קניות
אשר תרכוש אהובתי מן המרכול
מידיי אין בי לתת לה
ואחרת אתן לה הכל
|
בשקוע היום בין יאוש לחלום
בגווע הלהט נדדנו הלום
אפלה משתקת פחד איום
עטפו את חינו בבכי ודום
|
שניים בנים היו לאדם
צייד ועובד אדמה.
שיניים לזה ושיניים לזה
ועדיין רעב, בלבם?
|
ריגעת דומייה על קדמת הבמה.
המולה על דרגש הרציף
תפאורות מתחדשות רכבות מכחישות -
עננים של עשן.
|
מי שפסע ולו פסיעה אחת
מעבר לסף אשליית ה"סדר הקוסמי"
|
שמיי התכלת בעינייך
כאור כוכב צולח שחור
שחור חיי תקווה וגיל
את לי-רון
תלוית עגיל?
|
שולחן לשניים או שולחן אהבה
שולחן צבע חום, שולחן של תקווה
בשולחן בודד אך מעץ מיוחד
זה אני שיושב בשולחן לאחד
|
מה לי בשכלי הרב
מה בתבונתי
מדבריות מסעותיי שרב
דיונות ילדותי
מה לי ביגון המר
מה במנוסתי
כוס תקווה ככוס שיכר
צער שמחתי
ומה בשיר המתנגן ברקע
פרץ כמיהתי
לחוש אהוב, שייך לרגע
רזיי קשריי ושמחתי
|
שתיים, אחת ערה כשהאחרת ישנה.
שתיים, יפות אך כל אחת שונה.
האחת צוחקת כשהשנייה בוכה,
אחת זוכרת את שהשנייה שכחה
|
ופתאום לא הכרתי אותך. אחרי שנים. בגן ובבית-הספר, ישבנו על
אותם כיסאות נמוכים, ולשנינו נראה העולם כל-כך גדול ומאיים, אך
עם זאת נכסף וחלומי. בכיתה היה לנו קשה, אך במיוחד בבית...
|
|
|
הפכתי למוקד
עלייה לרגל
ליתושים.
או איזו אטרקציה
תיירותית.
-פינקי עקוץ
ומתוסכל |
|
