|
הלילה תבוא תחילה, כבקשתי, בעלטה
מפני שכה קשה לי לראות אותך בצורתך החדשה
שפוף, הולך רצוץ מתקשה לסחוב את משימתך.
|
תנובת סבלי מעטה היא ובמגדל השן שוכנת
אף אם רצה רגשי להאהיב אליה קיומו
לא יוכל הוא מפני שרמה אצילותה מקומתו.
|
צעקותיך נשמעו חבר, כעת הפסק!
הטרדת מנוחתי במדבר הרוח, דמוי
תנים הגעת אלי, ויללתה.
כמה סולד אני מחייה זו ומצעקותיה, אך מבני אדם
תהום שנאתי תחתית לא יודע.
|
אך אם אני הוא האדם אשר מקיז את דמי, ולא את דמך...
|
כשהלכה, כשתלתול
שערה אינו נראה.
נודע לרוחי כי קץ לשמחתי,
עת להספדה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
