|
הוא היה עסוק בכתיבת מכתב נאצה, ולכן הקליד במהירות ובנקמנות
מסויימת, כאילו למקלדת היה קשר כלשהו לנושא שעל הפרק, כאילו
ככל שילחץ חזק יותר על המקשים - כך ייטיב המכתב להעביר את
זעמו. הוא הזין את שורת הכתובת ושורת הנושא,
|
הכל יכול להיות נכון לגביי האיש הזה.
הוא היה צעיר, מבוגר, יפה, מכוער, מוכר וזר בעת ובעונה אחת,
ונראה מפחיד ומרגיע, רוצח פסיכופת ומאהב - הכל בהינד עפעף
יחיד. הוא היה הכל, ובטח זו הסיבה שהחלטתי שאני בטח הוזה אותו
ושאיש לא יכול לראותו מלבדי.
|
קשים חייו של גרב -
כולם דורכים עליו.
|
ירדתי בחפזה אל הדרך הראשית.
בקרוב תתחיל צפירה.
שאון התנועה כה רם שם
לרגע חששתי שכלל לא אשמעה.
|
מסדרונות-מסדרונות עשויה נפשי
משתלבים זה בזה, נפגשים,
מצטלבים האחד בשני, בשלישי,
וחושפים פיתולים חדשים.
|
יש רגעים
בהם מותר לכתוב שירים
|
אחרי שבוע שלא יצאתי מהבית התחלתי לראות את הארנבים הלבנים.
בהתחלה חשבתי שאלה רק משחקים של אור וצל, אבל ככל שהזמן עבר
ראיתי אותם. ממש. אני יודעת שלא היו אמורים להיות ארנבים
בדירה. אבל היו! ובעצם, הם לא הפריעו לי. לא שברו שום דבר, לא
הרעישו. לא ליכלכו כלום.
|
מי לעזאזל עשה את הטעות הפטאלית הזו והחליט שדווקא יונה צריכה
להביא את השלום? יונה אומללה. כמה מונח על כנפיה הצרות! יונה
לבנה, זקנה ומסכנה. מרוב ציפייה הפכנו גם אנחנו ליונים,
מתנדנדים לפה ולשם בהליכה מקרטעת ומפעם לפעם עפים בפרץ קצר של
בהלה. מפה לשם, מפה לשם
|
|
|
אני מכיר את
הגבר ההוא שהלך
לאיבוד דרך
מרפסת . . .
כולם צוחקים
עליו:
איך?
איך אפשר ללכת
לאיבוד דרך
מרפסת הם שואלים
בגיחוך קר
ומתאכזר.
אז רק שתדעו לכם
שזאת הייתה
מרפסת ענננקית. |
|
