|
הזויה. חולמנית. שונאת. אוהבת. צוחקת. בוכה. אמיתית.
אבל רוב הזמן מזוייפת.
כנראה היא בחורה ממוצעת.
או שלא...
זו הייתה כבר שעת לילה מאוחרת, סביבות השעה 2.
היא ישבה על אדן החלון, כולה מכורבלת בתוך עצמה, בוהה בחשיכה,
בכלל לא שמה לב לכך שהיא רועדת.
היא הייתה כל כך עמוק בתוך מחשבותיה...
|
העיניים הכחולות והחולמניות שלה נראו שמחות, מאושרות. היא כולה
זרחה מאושר. יום שלם בילינו ביחד. והרגשתי כל כך טוב. הבנתי
שעבדו עלי, שכל זה הייתה בדיחה.
|
בלילות היא לא ישנה,
חולמת בהתמדה בעודה ערה.
|
אם יכולתי, הייתי לוקחת מכולכם את היכולת לסבול.
אם היה זה בכוחי, לא הייתי עוזבת אתכם לעולם.
הלוואי ואצליח להישאר. הלוואי.
|
אתה חייב להבין שזה מה שצריך להיות אחרת... אחרת פשוט תהרוג
אותי. כבר רמזת, ולא, זה לא הזיות שלי. ואני לא מנפחת את זה.
רמזת יותר מדי. וכן, אני...
|
עומדת, מסתכלת במראה...
ו... שונאת את מה שרואה בהשתקפות.
זה פשוט הורג אותה כל פעם מחדש.
|
ואני? אני הכחשתי הכל. ניסיתי לייפות את המציאות. כל הזמן
צחקתי, הלכתי עם חיוך דבילי מרוח על הפרצוף, ולא סיפרתי שום
דבר לאף אחד. אבל בערב, בערב המשכתי עם הדיכאון. אולי גם הייתי
בוכה אם לפני חודש לא הייתי מבטיחה לעצמי שאני לא אבכה בגללו
אף פעם. לבסוף יום אחד
|
לא אגיד שאהבתי אותך במשך כל הקשר שלנו וגם לא שהיית חסר לי.
לא אגיד שרציתי אותך באמת וחשבתי רק עליך כשהייתי איתך.
|
|
|
אני זוכר את
השנים הראשונות
היה בהן תמימות
כזו שלא ניתנת
לתיאור בסלוגן,
הייתם צריכים
להיות שם!
יוסי עמוס חזה. |
|
