[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ניקי בוייר
התרפיה שלי היא מאד זולה, לא זקוקה לפסיכולוג או אלכוהול.
זקוקה רק לעט ונייר, ובעידן האלקטרוני, מקלדת ומסך...אולי מכאן
יגיע גם זיכוך לבסוף



לרשימת יצירות השירה החדשות
בין שקיעות וזריחות אני נושמת,
בין לילות לימים מחשבתי נודדת,
בין ערים ורחובות ימיי עוברת,
בין אושר וכאב אני נשחקת.

אילו הן העיניים?
היכן היא הדמעה,
שתזיל על לכתי,
עת בוא הדממה?

את אלו שאהבתי לומדת לשכוח
את אלו שאיתי לומדת לאהוב

נושמת אותך וכבר לא מרגישה
שום זכר לעובדת קיומך
עוד מעט תישאר זיכרון עמום
אולי רק עוד שיר שכתבתי

ליצן שנודד לו מעיר לעיר
עם שאון הקרקס, תושבים מעיר.
בזיכרונו עודנה נשתמרה
תמונת אותה ילדה בוכייה.

אינטרוספקטיבי
היצירה מתגבשת ואני בתוכה
מוארת, טהורה וחופשייה
שוב לא קודרת, לא מקנאה
אני עם עצמי מעכשיו שלמה

כי הדרך שלי,
גם בין מיליון אחרות,
מקועקעת בה דמותי
ומי שאינו מרוצה מכך,
שימשיך לדרכו שלו...

מרגישה את הרפרוף,
את המגע של כנפיה,
ואז היא נבלעת.

כשאתה קרוב,
אני זו שאוהבת,
במרחק מיליון קילומטרים,
זו אני שכואבת

מנסה לדחוס לתוך המזוודה שלי
את כל מה שמכיל אותך
בועטת ונלחמת בשדים בתוכי
זה אף פעם לא הזיז לך.

החברה הכי טובה שלך
אבל איתה אתה שוכב
רק עכשיו אני מבינה
שאני היא לא זו שאתה אוהב.

חילופי העונות כבר החלו
והחורף שולט בי עדיין
משאיר נימים חשופים
לכוויות הקור.

ובהספד שיכתבו אף אחד לא יגיד
כמה נבזית יכולתי להיות
ואם באמת זה ככה אז למה לא ליהנות?

והנה עכשיו
מפסיקים לשחק
כבר לא מה שהיינו
אבל לפחות מבטך
בזיכרוני עדיין צוחק

מים שקופים עוברים עליי
מנקים את הכאב
עוצמת עיניים
מרגישה אותם שם
ונותנת להם לזרום...

זה הוא שיסתלק
ולא נאמר עוד שוב מילה
לרגש הגדול הזה
לא נותרה שום מחילה

זו הפרידה האחרונה שלי ממך
ואחריה לא אזכור דבר
שנינו נמשיך בחיינו
כאילו היינו זרים
כאילו לא היה מה שנגמר

אתה עוטף אותי
מציף אותי בגעגוע
ממלא את חושיי
עד שנסחפת לחוף


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סטודנטיות, כמו סטודנטים, מגיעות ללימודים כדי להתפתח, להשכיל
ובעיקר כדי לקבל משכורת שתפצה עם ריביות על כל הכסף שהוציאו
על הלימודים עצמם.
אך מה, דבר טבעי הוא, שמקום רווי מכל הזנים והמינים של הקיימים
של הגבר הישראלי (שוק הבשר הכי גדול, יש שיאמרו), יעלה במו




-אבאשך'
ערומקו?

-אבא שלי מת.

-לא, נו, אבאשך'
ערומקו?




קומיצה ביומו
האחרון בחברה
קדישא.


תרומה לבמה





יוצר מס' 70030. בבמה מאז 22/7/06 13:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניקי בוייר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה